1:
״וידבר ה׳ אל משה לאמור, דבר אל אהרון ואמרת אליו, בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״.
רש״י הקדוש מסביר מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת חנוכת הנשיאים, לפי שכשראה אהרון שהיה נשיא שבט לוי את חנוכת הנשיאים שם הביאו כל אחד מהנשיאים קרבן, חלשה דעתו שלא זכה גם הוא ושבטו להביא קרבן ולהרגיש שייכות לחנוכת המשכן.
הבטיח לו הקב״ה שמצוותו של אהרון בקיום הנרות גדולה משלהם, כיוון שהיא עבודה קבועה שנעשית ערב ובוקר במשך כל יום וגדולה היא מהנדבה של הנשיאים שהיא חד פעמית.
צריך להבין את שאלתו של רש״י אודות סמיכות פרשת המנורה לפרשת הנשיאים.
לכאורה, מדוע לא? הרי פרשת הנרות נאמרה ביום שהוקם המשכן ואם כן מדוע שלא תכתב פה?
הגמרא במסכת גיטין (ס׳.) מביאה את דברי ר׳ לוי שאומר, שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן.
פרשת כהנים, פרשת לויים, פרשת טמאים, פרשת שילוח טמאים, פרשת אחרי מות, פרשת שתויי יין, פרשת נרות ופרשת פרה אדומה.
המשותף לכל פרשיות אלו, שכולן חשובות ואקטואליות ליום זה של הקמת המשכן, כל פרשה ועניינה.
בכל אופן רואים אנו שפרשת המנורה קשורה ליום הקמת המשכן ואם כן מה ראה רש״י לתהות על סמיכותה?
אלא ששאלת רש״י ״מדוע נסמכה..״ אין פירושה מדוע היא כתובה פה (כמו שאלת מה עניין שמיטה אצל הר סיני או סמיכותה של פרשת נזיר לפרשת סוטה) שאכן קשורה היא לפה, אלא השאלה מדוע דווקא היא מתוך כל שמונת הפרשיות נסמכה לפה ולא פרשה אחרת.
על זה עונה רש״י שבחרו דווקא בפרשה זו מכל שמונת הפרשיות כדי לנחם ולחזק את אהרון על ידי מעשה המנורה.
2:
״וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו..״.
שואל ה״אור החיים״ הקדוש, מדוע כופלת התורה ואומרת ״דבר.. ואמרת..״, היה אפשר לכתוב ״דבר אל אהרון, בהעלותך את הנרות..? מדוע להוסיף ״ואמרת אליו..״?
עוד הוא שואל, מדוע התורה נוקטת במילים שונות - דבר ואמרת, ולא דבר ודיברת, מה הוא בעצם ההבדל בין ״דיבור״ ל״אמירה״.
עוד הוא שואל, איך זה שתפקידו של אהרון להדליק ולהטיב את הנרות אמור לנחם את חלישות דעתו על זה שלא הקריב ביחד עם הנשיאים בחנוכת המזבח, הרי לכאורה אין קשר בין מעשה המנורה לחנוכת המזבח, כיוון שמעשה המנורה הוא תפקיד יומיומי ואין הוא חונך תחילתו של משהו חדש.
ועוד קשה, מדוע הקב״ה לא מנחם אותו בכל הקורבנות שהוא אמור להקריב שהם קורבנות התמידים, המוספין והקטורת שעבודתם כשירה רק בכהנים, מדוע בוחר לנחם אותו דווקא במעשה המנורה??
מסביר ה״אור החיים״ הקדוש שכך היתה תשובתו של הקב״ה לאהרון.
שבכך שהוא מדליק ומטיב את הנרות, עדיף הוא על חלקם של הנשיאים בחנוכת המשכן כיוון שבמעשה המנורה הרי הוא חונך בכל יום ויום מחדש את המנורה.
תפקידו של אהרון יהיה להוריד את הנרות ממקומן שבמנורה, להניחן באוהל, לקנח אותם, לחזור ולהרכיבם מחדש במנורה ואז להדליקם, במעשה זה מרוויח אהרון שהוא חונך מחדש כל יום את המנורה.
ממילא הקב״ה מנחם את אהרון בשני עניינים.
הראשון, שהכהנים מקריבים וחונכים רק פעם אחת והוא יזכה להדליק ולחנוך את המנורה מדי יום ביומו.
והשני, שהכהנים אמנם מקריבים על המזבח אך לא זוכים לעסוק בגוף המזבח עצמו, אך הוא זוכה מדי יום ביומו להתעסק בהרכבת הנרות שהם חלק חשוב של המנורה וממילא יש לו זכות לחנוך את גוף המנורה מה שאין לכהנים שלא זכו לחנוך את גוף המזבח אלא רק להקריב עליו.
לפי דברים אלו מסביר ה״אור החיים״ מדוע כתוב ״דבר אל אהרון ואמרת..״ ומה בעצם ההבדל בין דיבור לאמירה.
כנגד עצם המצווה שמצווה אותו ה׳ להדליק את הנרות כתוב ״דבר״ שהוא לשון קשה כי זהו דיבור הצריך למצווה.
אך כדי לנחם את אהרון הוסיף הקב״ה את ״ואמרת״, שהוא לשון רך המיישב את הדעת מחולשתה ומנחם אותה מצערה, במילה זאת הסביר לו את מעלת עבודת המנורה על קרבן הנשיאים.
עוד אפשר להוסיף שהמילה ״ואמרת״ היא מלשון ״חשיבות״ כמו שכתוב (דברים כו יז) ״את ה׳ האמרת היום..״ שהוא לשון רוממות ומעלה וזה מה שמסביר לו פה הקב״ה שעבודת המנורה בה הוא יעסוק היא מעולה שבכולן.
3:
״דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״.
פרשת השבוע ״בהעלותך״ פותחת בדבר ה׳ אל משה שיגיד לאהרון, שבבואו להדליק את האש בנרות המנורה, צריך הוא לסדר את פתילותיה שיפנו ויאירו את הצד שנקרא ״פני המנורה״, ככתוב גם בפרשת שמות (כה, לז) ״והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה״.
ומהו ״פני המנורה״?
לפי דברי רש״י, ״פני המנורה״ הוא הקנה האמצעי שלה, ואם כן, הפתילות שבשלושת הקנים הימניים, אמורות להשען לכיוון הדופן השמאלי שבכל נר, והפתילות שבשלושת הקנים השמאליים, ישענו בדופן הימני שבכל נר, וכך יוצא שכל הנרות מאירים לכיוון הנר האמצעי שהוא נקרא ״פני המנורה״.
ואם תשאלו, אם כך מדוע כתוב ״יאירו שבעת הנרות״? הרי רק שישה מאירים נוטים לכיוונו של הנר האמצעי? התשובה היא כי הנר האמצעי שאינו פונה לאף צד, גם הוא מאיר את עצמו וגם הוא נחשב ״אל מול פני המנורה״.
אך ישנם מפרשים שגורסים ש״פני המנורה״ הוא הצד הכללי שלשם המנורה אמורה להאיר שהוא צד מערב, שהוא עיקרו של משכן שם נמצא קודש הקודשים.
לפי פירוש זה יש להקשות מהגמרא במסכת מגילה (כ״א:) שם כתוב: ״דתניא, אל מול פני המנורה יאירו, מלמד שמצדד פניהם אל נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה״, משמע שהנרות היו פונים לנר המערבי ולא כמו אלו המפרשים שאומרים שהנרות פנו לצד מערב?
ואפשר לתרץ שהנרות היו נוטים גם לצד מערב וגם קצת לכיוון הנר האמצעי, וכפי דעת ר׳ אלעזר בן ר׳ שמעון שסובר במסכת מנחות (דף צח:) שהמנורה היתה מונחת בין צפון לדרום, והנר האמצעי נקרא ״הנר המערבי״, שפתילתו נוטה כלפי מערב, ואם כך כל שבעת הנרות פונות לצד מערב, וכל השישה פונות במקצת גם לכיוון הנר האמצעי.
לפי זה גם יובן מדוע נקטה הגמרא במסכת מגילה בלשון ״מצדד״ שפירושו נוטה בקצת ולא לגמרי.
4:
כשהייתי ילד התקשתי להבין את הכתוב ״עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים״, ניסיתי למצוא אפשרות מעשית הכיצד יתכן שלמעשים שעושים אנו בפרטיות יש תיעוד מדויק.
השבוע קיבלנו שוב תזכורת בפעם המי יודע שדברים שאנו כותבים או אומרים אחד לשני באופן לכאורה פרטי, יש להם תיעוד לאורך שנים רבות.
תכתובות שלמות בין אחד העדים במשפטו של ביבי לבין אין ספור אנשים התגלו כיצירת הכלל.
דברים רבים אותם כתבו אנשים במחשבה שאף אחד לא יראה צצו להם לאחר שנים בפרהסיה.
חשוב ללמוד מזה שלפני שכותבים או אומרים משהו, כדאי לעשות בדיקה קטנה ולדמיין שאת הדברים שאנו הולכים לכתוב יראו כולם ולא רק אותו אחד שאליו הדברים מיועדים.
אם עצם המחשבה שעוד אנשים יראו את זה מטרידה במיוחד, זהו הסימן לחשב מסלול מחדש ולא להגיד או לכתוב את מה שרצינו.
אך אם אין לנו בעיה שכולם יראו, מסתמא אין בעיה ואפשר להמשיך.
״פטנט״ זה עוזר לנו גם בענייני לשון הרע.
כשבאים אנו לדבר על מישהו, לספר משהו מעניין עליו, כדאי לדמיין שהוא לידנו עכשיו ומקשיב לשיחה.
אם בכל זאת היינו אומרים את מה שרצינו להגיד למרות שהוא לידנו, לכאורה אפשר גם להגיד אותם כשהוא לא נמצא.
אך אם לא היינו אומרים את מה שרצינו במקרה ואותו אחד שעליו נאמרים הדברים פה לידנו, זהו הסימן לעצור ולא להגיד את מה שרצינו להגיד.
שבת שלום לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי