טקסי מכירת החמץ לגוי בערב פסח וקנייתו ממנו במוצאי בחג האחרון הם אירועים הלכתיים מסודרים עם אפס תקלות בדרך כלל, ולכן שום דבר לא הכין את רבני גבעתיים לתקרית המפתיעה עם הגוי שרכש השנה את החמץ של העיר.
הפרוצדורה ההלכתית של מכירת חמץ היא שהגוי רוכש בערב חג הפסח את חמצה של העיר תמורת דמי קדימה מועטים, תוך התחייבות להשלים את הסך הכולל עד לאחר החג. משעובר החג והוא מצהיר שאין לו לשלם, קונים ממנו את החמץ בחזרה ובכך החמץ חוזר לבעליו היהודים.
בגבעתיים ניהלו השנה את מכירת החמץ הרה"ג חן סיידה והרה"ג אשר ויזל, שמונו על ידי הרבנות הראשית כממלאי מקום לרב העיר במקביל לתפקידם ברבנות רמת גן השכנה, זאת לאחר פטירתם של הגרי"מ גליקסברג והגר"פ אדרי אך לאחרונה.
בערב חג שביעי של פסח, פנה הרה"ג אשר ויזל, מ"מ רב העיר גבעתיים ורב מרכז רמת גן, לגוי שקנה את החמץ וביקש לתאם מפגש למוצאי החג לשם עריכת רכישת החמץ ממנו בחזרה עם מעשי הקניין הדרושים על פי כל ההידורים ההלכתיים.
הגוי הדהים את הרב ויזל בתשובתו: "אני בחו"ל לתקופה". כלומר, הבריז ללא הודעה מוקדמת. וכמובן הרבנים הבינו שאין היתכנות למפגש.
מיד החלו דיונים קדחתניים של רבני העיר כיצד לנהוג בסיטואציה החריגה שנוצרה, הרב סיידה והרב ויזל החליטו, כי למרות ששטר המכירה מנוסח באופן שנותן מענה לשימוש בחמץ גם ללא מעמד קנייה מהגוי, שכן הוא מעניק מראש למוכרים אישור שימוש בחמץ שניתן להשתמש בו גם לסיטואציה שכזו, עם זאת הם ביקשו לחתור לפתרון של לכתחילה ולמעשה קניין גמור מהגוי.
שיתוף הפעולה מצד הגוי לא היה קל, אך הרבנים לא ויתרו. בסופו של דבר ולאחר שנעתר ו"התפנה" לשיחת זום, הצליחו הרבנים לשכנע אותו לחתום על שטר קניין שנשלח אליו, וכך באה לסיומה סאגה מורטת עצבים שהסעירה את רבנות גבעתיים במשך כל שעות ערב החג ומוצאו.