פרק ט': בפרקים הקודמים עסקנו בקורותיו של הגרמ"מ אפשטיין, עלייתו לארץ ישראל, ועליית ישיבת סלבודקה המפורסמת, בפרק הנוכחי נעסוק בילדותו של הגרמ"מ ונישואיו.
ר' משה מרדכי אפשטיין נולד בכ' באדר, בשנת תרכ"ו (1866), בעיירה הליטאית בקשט, במחוז ווילנה, שם כיהן אביו כרב העיירה.
- כש"חברון" נטעה יתד בעיר חדרה • פרק א'
- הגרמ"מ אפשטיין "עלה בכוח" לישראל? • פרק ב'
- "אגודת הסתרים" שפעלה באם הישיבות - וולוז'ין • פרק ג'
- "החתן שלקח את הנדוניה מהשווער להקים ישוב" • פרק ד'
- הקמת חדרה והפעיל ש'שיקר' על המייסדים • פרק ה'
- מדוע הדמויות שהקימו את העיר חדרה - חרדיות?! • פרק ו'
- למה ישיבת 'סלבודקה' קמה בחברון ולא בחדרה? • פרק ז'
- התוכנית האגדית ליישוב חברון - שנגנזה • פרק ח'
בתור נער צעיר מאד נסע ללמוד בישיבת וולוז'ין הנודעת, שם נודע עד מהרה בתור עילוי. וכך באמת קראו לו "העילוי מבקשט". מסופר שכבר בגיל 15 היה בקי במחצית הש"ס, זמן קצר לאחר מכן כבר נודע בתור בקי בכל הש"ס, בשולחן ערוך, חושן משפט.
בנוסף לזה היה מתמיד גדול. מסופר שבכל שנה ערך סיום על ש"ס, שולחן ערוך, וחושן משפט, ובכל יום היה לומד 50-40 דפי גמרא[!]
בגיל 23 בלבד, לקח אותו כחתן לבתו, חיה מנוחה, הגביר הנודע, הרב שרגא פייבל פראנק מאלקסוט, ליד קובנה. הגרמ"מ אפשטיין התבלט בגאונותו בין חתניו של הגביר הנודע, ביניהם היו: רבי איסר זלמן מלצר לימים ראש ישיבת עץ חיים, ר' ברוך יהושע הלוי הורוויץ, רבה של אלקסוט ור' שפטל קרמר, לימים משגיח בישיבת סלוצק, ולימים ראש ישיבה בקליבלנד.
בביתו של הגביר הרב פייבל היה בית וועד לחכמי תנועת המוסר, הגרי"י סלאנטר קבע לו מקום בביתו ולמד שעות רבות, כך גם רבי איצ'לה בלאזר, רבי אברהם שינינקר, רבי נפתלי אמסטרדם, ורבי שמחה זיסל מקלם.
בעולם הישיבות ציינו את ר' משה מרדכי אפשטיין ואת הסבא מסלבודקה בתור "יכין ובועז" של ישיבת סלבודקה, קודם בליטא ואחר כך בארץ ישראל. את שיעוריו הוציא לאור בספר "לבוש מרדכי" על מסכתות, בבא קמא, בבא מציעא, יבמות, גיטין, זבחים, מנחות ובכורות וכן הוציא ספר שו"ת "לבוש מרדכי" על ארבעה חלקי השו"ע.
***
חמיו של הגרמ"מ אפשטיין, הרב פראנק, שאיפתו היתה חזקה לחזק הדת בארץ ישראל. ישנם ביטוים חריפים שלו על אזלת ידם של רבני מזרח אירופה בכל הנוגע לישוב הארץ, לא עזר שפנה אליהם בתביעה מפורשת לקום ולעשות מעשה במצוות ישוב הארץ.
למעשה, כעבור כמה שנים, התאכזב הגרמ"מ אפשטיין מאופיה החילוני של ההתיישבות בארץ, בינו לבין חנקין נפלו חילוקי דעות בנושאים כספיים, ושנים רבות לא בא הסכסוך על פתרונו, כך שהגרמ"מ אפשטיין השקיע את כל כוחותיו בביסוס הישיבה בסלבודקה אולם בסתר ליבו הוא לא שכח את מצות ישוב ארץ ישראל.
רק כעבור שלושים שנה, לאחר הצהרת בלפור והקמת המנדט הבריטי, עלה וניצבה שוב מצוות ישוב הארץ, וכך כותב הגרמ"מ אפשטיין לרב פרנק (אביו של הגרצפ"פ) שעלה לפניו וכיהן כרבה של חדרה:
"חפצי ותשוקתי מאד לישב בארצנו הקדושה... ברור לנו כי בנין הארץ תלוי אך בקיום לימוד התורה, ורק אם ה' יבנה בית יהיה בנוי, ולדאבון לבנו בונים אלה שבנינם ורוחם הוא הירוס לרוח התורה, שזהו הירוס לבנין הארץ. על כן לדעתי החובה לשתול עתה ארזי התורה בכרם ישראל, להרבות ולהגדיל רוח וכבוד התורה בעיר הקדש, ועל כן מה מאושר הייתי לו זכיתי שיהיה חלקי בין המרבים בנים בונים בארצנו הקדושה".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com