"כמה פעמים אני צריך לומר לך לא להעיר אותי בצורה כזו????", יילל ג'ו. "אני לא מסוגל לקום עם הרעש שאתה עושה בבוקר. מספיק לי הנחירות שלך בלילה. למה אתה חייב לשיר בקולי קולות איך שאתה קם.. וגם לזייףףף???????".
דונלד לא ענה אפילו. רק פרץ בצחוק פרוע וזרק את המגבת פנים שהיתה על כתפו ישירות לפרצופו המנומנם של ג'ו. פעולה שרק הגבירה את הבכיות אצל האחרון.
הרעיון היה מקורי.
יש שהגדירו אותו אפילו 'מחוץ לקופסא'. להשכין שלום ואף אהבה בין היריבים והשונים. דונלד טראמפ, הנשיא המודח והמדוכדך בעל האופי הססגוני והרבגוני. וג'ו ביידן, הנשיא הנבחר והמנומנם, בעל האופי הקשישי והטרחני.
"נכניס את שניהם לבית הלבן לתקופת ניסיון וזה יילך יופי", אמרו המומחים לענייני בחירת נשיאים ורוח, לפסיכיאטריים המשכילים לענייני הבנה בנפשות מורכבות ולא יציבות.
עשרות הבוחרים ממדינת ויסקונסין שפתקי הצבעתם טרם נספרו בפעם השלישית והאחרונה התאכזבו להבין מכלי התקשורת כי כנראה שכבר לא תהא השפעה ישירה של הזיוף בבחירתם הנרגשת, מכיוון ששני ההליקופטרים שגייסו מאתיים ושבעים האלקטורים – יצטופפו מעתה יחדיו על מדשאות הבית הלבן וינופפו בתיאום מדויק בצוותא מחלון החדר הסגלגל. (מיד לאחר שעובדי הניקיון בבית יסיימו את עבודתם המפרכת).
טקס ההשבעה עבר די בשלום. הם חייכו יחד, צעדו יחד וחתמו יחד. חוץ מזה שהחתימה של דונלד כיסתה את של ג'ו, וביידן חשב שהוא קשקש בכוונה ונעלב. בסה"כ החזרות עשו את שלהם והאווירה הייתה מפויסת וחמודה, אהה וגם היה את הקטע של המדרגות.
דונלד אמר לג'ו מפורש לפני שעלו שיזדרז וילך זקוף, שייראה טוב בתמונות, ("אתה לא יכול לעשות מה שבא לך, זה חב לאחריני", נימק), אבל ג'ו לא כל כך הצליח או לא כל כך רצה, לא יודע מה קרה, תכל'ס כשדונלד משך את ידו בחוזקה כלפי מעלה וג'ו המסכן נפל בגרם המדרגות וכלי התקשורת כיוונו את הזום לכיוון הישיש הזועם, זה היה לא נעים. אולי אפילו העכיר את האווירה. בפרט כשלמחרת התמונה היתה מרוחה בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס.
אבל חוץ מזה היה סבבה לגמרי כמו שאומרים באידיש, שיתוף הפעולה היה מידי ופורה. כבר ביום הראשון הם הסכימו על שלל נושאים חושבים. ג'ו אישר לדונלד לפגוש ולצחוק שוב על "איש הטילים הקטן" מפיונגיאנג, להפציץ את איראן ולהגביה עוד קצת את החומה בין ארה"ב למקסיקו.
ודונלד בתמורה העניק לחברו ג'ו חופש פעולה בבחירת שעות השינה, הכנסת פיליפיני לסיוע בשעות הבוקר, וכן ווטו במגוון החלטות בנושאים שוליים ומשעממים כמו הטיפול בקורונה, בכלכלה, ואחריות בלעדית על משרדי האוצר, ההגנה והטיפול בגזענות.
הצוותים החלו לעבוד במרץ כבר באותו ערב. ג'ו רק ביקש חדר בצבע אחר, פחות אהב את הסגלגל. קיבל. ולדונלד כמעט לא היו דרישות מיוחדות, רק בעניין החדר שינה, מאוד רצה להישאר באותו חדר כי "יש פה קליטה חזקה של הwifi".
הפיצוץ קרה בלי הודעה מוקדמת, ביידן שמע מעבר לקיר את טראמפ משוחח עם ביבי ומבטיח לו שתוך שבוע, גם השגרירות עוברת מדרום ירושלים לרחבת הכותל המערבי, גם ממנה את שלום רובשקין לשגריר באו"ם וגם שולח לו באימייל האדום את הקוד של הטילים הגרעיניים שמכוונים לאיראן, סוריה וצפון קוריאה.
"אתה פשוט מטורף", צווח ביידן כשנפגשו במסדרון ליטול ידיים בבוקר. "יש חיים חוץ מביבי וישראל, אתה מכור לגמרי ומזיק לאומה האמריקאית שבחרה בנו!", כעס מאוד ג'ו.
"אני לא עובד אצלך", התחצף טראמפ, "והאומה האמריקנית לא בחרה בנו, היא בחרה בי! ואתה נשיא מזויף מקולות מזויפים".
זה היה משפט אחד יותר מידי.
העובדים הפזורים בכל קומות הבית נחרדו לשמוע שהבוסים המאולפים 'הולכים מכות' במסדרון ומשבחים איש את רעהו בברכות חמות... שהנייר והאוזן מתקשים לסובלם. נס שזה היה באנגלית.
בקושי רב הצליחו להפריד בין הניצים, יועץ שלום הבית הוזעק, הושיב את שניהם על הכיסא החשמלי (זה עם המסאז') וניסה להרגיע ולתת כוס מים. טראמפ שפך את המים על ביידן וטען שהוא חייב להתרענן, וביידן היה מותש וצרוד, הוא הרגיש כמו פנסיונר בן 78 וניסה להסדיר את נשימתו.
"העם כולו מביט בכם בהערצה", ניסה היועץ הפיקח את מזלו בהשבת הידידות על כנה. "חייהם של מאות מיליונים תלויים בכם", העלה הילוך בשכנועיו. הם לא ענו לו. "איך תסתכלו במראה ומה תגידו לאלקטורים המאוכזבים?", חידד החכם.
"אני מציע שתשבו כאן כמה דקות ותחשבו על מה שעשיתם, כל אחד מכם יקבל ע"ע שבלי נדר מעתה הוא מבליג על כל מה שיאמר הנשיא החלופי או מי מטעמו...".
"גם אם הוא צוחק על הגמגום שלי ועושה לי פרצופים מאחורי הגב כשאני מתראיין לBBC?...", בכה ג'ו שהיה נשמע פגוע ועם אפס תוכניות לשיפור הזוגיות.
"גם אם הוא לא נותן לי ללחוץ על הכפתור האדום, ומונע ממני את חיסולם של שובבים כמו חמינאי, אסד, והמדינה הקטנה הזו נווו איך קוראים לה, שממנה יצא הקורונה????", התרומם והתקומם דונלד.
"אני מרים ידיים", אמר היועץ הממושקף ויצא מהחדר מיואש. "הרגע אמרת בלי ידיים...", החרו אחריו הצמד חמד.
"אולי הייתי צריך להביא איתי פרס או מדבקה", הרהר נוגות כשהחל להבין את הגנון שכבש את גבעת הקפיטול.
מאחור הוא שמע את טון הוויכוח גדל ומתרומם לדציבלים מפחידים. מהצליל הנלווה היה נדמה לו שהכוסות קריסטל של המים היו חד פעמיות.
הוא הדליף בוואטסאפ לחבר עיתונאי כי "נתגלו חילוקי דעות קלים בין נשיאי המעצמה העלולים להעיד על תחילת הסדק בשותפות שהחלה לפני יומיים".
כותרות העיתונים בעולם דיווחו למחרת על פנייה של נשיאי ארצות הברית אל ראשי ממשלת ישראל (המכהן והחליפי) בה הם מפצירים לקיים מפגש פסגה בהול במטרה ללמוד מהם את הסוד לקיומה של הנהגה משותפת של מדינה...
- הטור הקודם: לינקולן מעביר בעלות // ח' רציני
הצגת כל התגובות