בשני הפרקים הקודמים עסקנו בטוקבק של אזרח חרדי שפוי לחלוטין, שבעקבות העריצות ומכות הרצח של שוטרי מדינת היהודים, תהה האם עדיף שהשלטון הבריטי יחזור לארץ ישראל - וניסינו לשכנע אותו לבל יחפוץ בכך, עקב העדות המזעזעת שהעיד ר"מ ישיבת 'עץ חיים' ומוכתר שכונת 'בית ישראל' ר' משה אלפרט על פגימת "קדושת המשפחה" בידי חייל בריטי שפרץ לתוך בית בשכונת 'מאה שערים' וניסה לבצע את זממו באשה צעירה רח"ל.
היום נעסוק ברצונו העז של אותו טוקבקיסט לחזור לשלטון הטורקים. מסתבר שאת גורלם של אותם האומללים מקרב יהודי ירושלים שנתלו ללא רחם בשער יפו בידי השלטון הטורקי, כמובן שהוא אינו יודע.
היה זה בעת מלחמת העולם הראשונה. יהודים שהתחמקו מגיוס לצבא הטורקי - נענשו בכל חומרת הדין, וביצוע גזר הדין היה נורא ואיום.
הרבנית רחל קוק, אשת הגאון רבי רפאל קוק, רבה של טבריה, אמו של הגאון רבי שמחה הכהן קוק רבה של רחובות ראתה במו עיניה מחזה מזעזע, היאך הטורקים תולים באכזריות על חומת העיר העתיקה, יהודי אומלל.
הטורקים הרשעים העמידו ליד שער יפו קורות עץ בעלי טבעת ברזל עם חבל תליה, עליהם עלו היהודים החפים מפשע, שהיו רבים כאלו רח"ל. שניהם מהם התפרסמו: משה מלל ויוסף אמוזיג הי"ד שמכונים "הרוגי מלכות".
הטורקים ברוב אדיבותם "אישרו" להביא רבנים כדי לאפשר לנידונים להתוודות לפני עלייתם על הגרדום.
בצער רב וביגון קודר צפו יהודי ירושלים ממררים בבכי, בשני היהודים כששפתיהם דובבות 'שמע ישראל', מול שוטרים טורקים מזוינים שלא נתנו לקהל להתקרב אל עץ התליה.
את תאורו המזעזע של בן התקופה יצחק קואינקה נחסוך ממכם, זולת משפט אחד: "הספקתי לראות את שתי גופות התלויים כשלשונם בולטות החוצה, ופניהם חיוורים עד כדי כך שאי אפשר היה להכירם". הרבנות הראשית הכריזה על ביטול מלאכה, תענית וסליחות.[1]
יוסף נקבר בהר הזיתים טרם מלאו לו שלושים שנה, ליד קברו של האור החיים הקדוש, רבי חיים בן-עטר, לא לפני שרכוש אמו האלמנה נשדד על ידי הטורקים.
כל זה ארע ליהודי שאינו רצה להתגייס לצבא הטורקי, גורלו היה להיתלות על הגרדום.
כל מי שחפץ לחזור לשלטון של גויים, נראה שאינו יודע דבר וחצי דבר אודות ההרגשה של יהודי בגלות תחת שלטון גויים, שבכל רגע יכול להתפרץ לביתו ולהעלות אותו לגרדום כפי שארע בתקופת השלטון הטורקי.
- הערה: יש להדגיש שהציבור החרדי מופלה לרעה בתקציבים, וכמעט בכל דבר במדינת ישראל. כותב השורות מחזק את שלוחי דרבנן חברי הכנסת העומדים על המשמר, ודואגים שהציבור החרדי יקבל את המגיע לו ככל אזרח במדינת ישראל, ויש עוד הרבה עבודה בענין.
[1] לקריאה נוספת: "אתר סיפורי ארץ ישראל מצבות מדברות 1950 1850
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליציה ובווקבינה, מרצה ומדריך טיולים
להזמנות סיורים והרצאות, נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות