הבת האבלה: 'אל תטייחו ואל תחלטרו; דורות שלמים בוכים'

בשכונת גני הדר שבפתח תקווה יושבים 'שבעה' שני בניה וארבע בנותיה של מרת שלווה זלפרוינד ע"ה, שנפטרה בערב שבת האחרון מקורונה, בה ככל הנראה נדבקה מאחד הילדים בגן, אותו ניהלה כמעט יובל שנים. בעקבות הפוסט שפרסמה הגננת בחייה, שרמז להורים שלא הקפידו ושלחו פעוטות חולים לגן שלה, הסכימו הילדים, באופן נדיר, לכניסת כלי תקשורת לבית האבלים - שמקבלים ניחומים בעיקר דרך הטלפון, בשל סכנת הקורונה.

את השיחה הארוכה, שתועדה ב-ynet, פתחה הבת גיטי בדברי הספד: "אמא שלנו היתה אישה מאוד מאוד מיוחדת, לא רק כאמא. אנחנו כמובן יודעים את המקום שלה כאמא, אבל היא היתה בעצם אמא של המון המון ילדים, לאורך כמעט 47 שנים שהיא היתה גננת. היתה בה מסירות לא רגילה לכל ילד וילד. גם עלינו, כילדים, אף אחד לא זוכר שאף פעם הרימה עלינו את הקול או כעסה. כשמה כן היא: היא היתה שלווה, רגועה, עם נועם הליכות ואצילות".

"היא היתה בקבוצת סיכון, כמו שהתפרסם", עברה הבת לתיאור השתלשלות הדברים. "בגל הראשון היא נזהרה מאוד, נשמרה וממש לא יצאה מפתח הבית. אנחנו הבאנו לה את הקניות, ועשינו את המקסימום האפשרי. גם כשכולם חזרו לעבודה, היא לא חזרה במשך שלושה שבועות - למרות שהרופאה התירה לה".

לדבריה, "באיזשהו שלב, כשהיתה תחושה של 'הקורונה מאחורינו', היא חזרה לעשות את הדבר שהכי אהבה לעשות: לחנך ילדי ישראל באהבה עצומה; 47 שנים - וכל יום היא קמה כאילו זה היום הראשון, עם חידושים ועשיה בלתי נגמרת".

בשלב זה עברה גיטי למטרה שלשמה הסכימה לדבר עם התקשורת; להרגיע את החשים נקיפות מצפון על שאולי גרמו למותה של האם, ואמרה: "אנחנו לא יודעים איך היא נדבקה. הרי אף אחד לא יודע שום דבר על הנגיף הזה. מי שאומר שכן יודע, הוא או שקרן או שכחן. בגדול, אמא לא יצאה לשום מקום, אלא לגן".

"היו מקרים וסיפורים פה ושם", היא הודתה, "אבל עכשיו כשאנחנו אחרי האסון, מעדיפים לא להיות במקום הזה. אם הייתי שואלת עכשיו את אמא מה את אומרת על כל הסיפור הזה שככה יצא לתקשורת? היא היתה אומרת לי: גיטי, תעזרי לי לצאת מהסרט הרע הזה".

"היא היתה אישה של שלום. ריב, מדון, מחלוקות וויכוחים היו הדבר האחרון שהיא רצתה - בטח אחרי לכתה. היו שהאשימו את ההורים, אבל גם אמא שלי, בפוסט שעשה את הרעש, שכתבה כשגילתה שהיא חולה בקורונה, הוסיפה - ואני מבקשת שלא תתעלמו מזה: 'אני לא מאשימה אף אחד, יד השם היתה בדבר'".

"זה המסר שאנחנו מבקשים להעביר: לא כועסים ואין לנו טענות על אף אחד בעולם. גם התאונה בה אבא שלי נהרג לפני שש שנים - עד היום אנחנו לא יודעים מה השם של הנהג. אנחנו לא שואלים שאלות. האמונה מחזיקה אותנו. יודעים שמה שצריך לקרות, קורה".

והמסר השני של יתומי שלווה זלפרוינד ע"ה: "אנחנו רק יוצאים בקריאה לאנשים: תקפידו על ההנחיות, תשמרו על הכללים ותחשבו על האנשים הקרובים אליכם. תעשו מה שצריך. אל תטייחו ואל תחלטרו. כל כך הרבה כואבים עכשיו את לכתה; דורות של ילדים בוכים עכשיו".

צפו בווידאו