כאשר סגרו את בתי הכנסת ובתי המדרש, היה תחילה רוב בציבור שקיבל זאת בהבנה מלאה ושכך נוכל בעזרת ה' להתגבר על המחלה ועוד מעט נשוב חזרה אל מקומנו הטבעי.
כמובן, בציבור היהודי בעולם כולו ערכו חשבון נפש מעמיק: מדוע כך עשה לנו הקב"ה? מה הקב"ה רוצה מאיתנו?
בהתעוררות גדולה, קיבלו רבים על עצמם לשמור יותר על קדושת בית הכנסת ובית המדרש, ללא דיבור שאינו מעניין התפילה/הלימוד אפילו שלא בזמן התפילה; כיבוי פלאפונים, ועוד דברים שקיבלו על עצמם כל יהודי לפי דרגתו.
ברבים מבתי הכנסת תלו שלטים בנושא קדושת בית המדרש ובית הכנסת, ובחלקם אף מינו גבאי "קורונה" שמעיר למי שמדבר בזמן התפילה.
לצערנו, המחלה לא נגמרה, ושוב זה חוזר: יש בתי כנסת שעדיין לא חזרו לפעול, ויש בתי כנסת שכבר נסגרים מחדש. גם באלו הפתוחים, ריקים מהרגיל שכן אנשים מדירים את רגליהם מחשש להידבק ולהדביק, ומעדיפים להמשיך להתפלל במרחבים הפתוחים.
איפה אנו טועים? מה לא עשינו נכון? מה אפשר לעשות יותר טוב?
אולי העיקר חסר מן הספר?!
בית הכנסת הוא מקדש מעט, מאז שחרב בית המקדש, משרה הקב"ה את שכינתו בבתי כנסת ובתי המדרש. "אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה".
אולי מרוב הטובה שהקב"ה מרעיף עלינו, פשוט נח לנו במצב הקיים, ואנחנו מתפללים בעיקר על חזרה למצב הקיים שהיינו רגילים אליו, למקדש מעט שרק יפתחו לנו אותו בחזרה.
אולי הקב"ה רוצה מאיתנו שנתעורר ולא נשקע בהרגלים שלנו, שנרגיש מה הקב"ה מרגיש שאין לו את הבית שלו את "בית המקדש", אלא בית עראי?
זה המצב של הקב"ה כבר 1950 שנה, ועכשיו - זה המצב גם שלנו, מניין עראי, מזדמן.
אולי בעצם הקב"ה הוציא אותנו מההרגלים שלנו, מבתי המדרש שלנו עם המקום הקבוע שלנו, מבתי הכנסת שאנו רגילים להתפלל בהם, בנוסח שלנו, כדי שנתעורר להרגיש מה הקב"ה מרגיש?
אז אולי נשקיע עכשיו את כל התפילות והמאמצים שלנו לקרוע שערי שמים שיבנה לנו את בית המקדש השלישי, מתוך הבנה למצב שלנו שזהו בעצם המצב של הקב"ה ולומר לקב"ה אמור לצרותינו די!
אין ספק כי השנה הברכות "תשכון בתוך ירושלים עירך" "ואת צמח דוד תצמיח" "ואשי ישראל" מקבלים משמעות מחודשת.
המצפה לראות את בנין ירושלים בתפארתה במהרה בימינו אמן.
הצגת כל התגובות