אחרי נישואיו של נכד הגרי"ח זוננפלד שידלו רבי יצחק ירוחם (דיסקין) לצאת לחו"ל ולקבל עליו משרה רבנית, ואכן הושגה בשבילו משרה ברבנות בעיירה בצ'כסלובקיה.
- הגרי"ח זוננפלד - היה אגודאי, קנאי או ציוני? • פרק א'
- הסיפורים "הציוניים" על הגרי"ח שהסעירו את 'העדה' • פרק ב'
- ה"איבה" שרחשו ה"נטורי קרתא" לישיבת "חברון" • פרק ג'
- כשהגרי"ח זוננפלד הרים על נס את מפעל ההתיישבות • פרק ד'
אך הגרי"ח התבטא בפני נכדו ואמר בזו הלשון: "בני איך האלט אז זיין אין א"י א בעל מלאכה, אין העכער וייא אין חו"ל אפילו ארב אזיין" (לדעתי, עדיף להיות בעל מלאכה באר"י מאשר להיות רב בחו"ל).
מעניין שבימינו ישנם מממוני 'העדה החרדית' שהם מתגוררים בחו"ל, ורק לאחר שמקבלים מינוי בעדה החרדית בארץ ישראל, הרי שהם עולים לארץ...
• • •
התגרות באומות העולם ע"י הגרי"ח זוננפלד
הובא ב"איש על החומה": בפרעות בשנת תר"פ (1920), הזמינו את הגרי"ח זוננפלד לברית מילה, לא הועילו כל תחנוני בני הבית והוא הלך עטוף בטלית ותפילין לברית המילה לבדו, מביתו דרך שער שכם, המקום המסוכן ביותר, עד למקום הברית.
קנאי הבית טענו לגרי"ח זוננפלד: "אמנם שלוחי מצווה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן אבל היכן שמצוי הסכנה, אסור לילך לשם! והיאך הרב מסתכן ללכת בין הערבים?! ואם הלך - מדוע בחר דרך שער שכם המסוכן ולא דרך שער יפו המסוכן פחות?".
אך הוא השיב: "מה? וכי נפקיר את שער שכם? הלא אם אנו נפחד ללכת ברחוב זה, יחשבו הם שבאמת הצליחו לגרש אותנו מהרובע, לא, זה לא! אסור לנו לוותר מפני הפחד על שום רובע ושום פינה בירושלים", אותו סיפור חזר על עצמו בפרעות תרפ"ט שיצא ג"כ לברית מילה דרך שער שכם.
• • •
הגרי"ח זוננפלד: ל"בן יהודה" מחייה השפה העברית זכות בשמים
הרב משה בלוי בספרו "על חומותייך ירושלים" (עמ' קטו) כתב: 'בשעת ביקורי היומי אצלו נתגלגלה השיחה על בן יהודה, ומישהו הוסיף בהזכירו את בן יהודה 'ימח שמו', ואז אמר לי 'אתה יודע, אין אני נוהג להתבטא ככה. הקב"ה הוא בעל הרחמים ולנו אין כל מושג מגודל רחמיו. וברור שיכול הוא לרחם גם על רשעים כאלה. האמן לי שעיני לא תהיה צרה אם יוודע לי שגם בן – יהודה ירוחם מאת הקב"ה, ואפילו אם גם יבוא לעולם הבא. כשהם בעולם הזה אנו מחויבים להתנגד להם כפי שקבעה התורה. כי בעולם הזה הם מזיקים ומקלקלים את הסביבה, מה שאין כן כאשר הם עברו לעולם העליון. וכלום אתה חושב שאין כל צד טוב בבן יהודה? כלום אתה חושב שאין לו שום צד זכות, בזה שהנהיג את הדיבור בלשון הקודש? אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ואפילו שכר שיחה נאה, אין עבירה מכבה מצווה, וזכות אינה בטילה אפילו באלפי אלפים חובות'".
שיא הסילוף לטענת הנטורי קרתא הוא המסופר בשמו של ר' משה בלוי ב'עמודא דנהורא' את שארע בקיבוץ מחנה ישראל בשנת תרפ"ו (1926) על ההשואה של הגרי"ח זוננפלד של בית המקדש לקיבוץ חרדי חדש שמפריח את השממה [!] ועל כך בפרק הבא...
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות