רק לפני מספר שעות, רחוק יותר מחצות הלילה וקרוב לשעות הבוקר, התיישבתי על הכורסה בחדר סלון ביתי, מול השולחן שבס"ד סיימתי לעורכו ולהכינו לקראת ליל התקדש החג - הלילה הנפלא והמיוחד - ליל חג הפסח בעוד שעות לא רבות.
התיישבתי לנוח מעט, כששקט בבית לאחר שבני הבית הלכו לישון, גם הם לאחר מאמץ וטרחה בהכנות הרבות לקראת החג, כמו בכל בית יהודי בימים שלפני חג הפסח, ומצאתי את עצמי 'מדבר עם הקב"ה'.
לא בקול נשמע, אלא עם קול פנימי שבמעמקי לבי, שוחחתי אתו כדבר בן אל אביו.
וכה אמרתי לו:
"אבא שבשמים! 'סדר פסח' ציווית אותנו לערוך בערב הקרוב. ראית הרי מה מיליוני יהודים - בניך האוהבים, טרחו ועמלו במשך שבועות וימים, לנקות את הבית, לאפות מצות, ויש כאלו שאף הספיקו לקנות בגדים חדשים, וכמובן ללמוד ולהכין את הנשמה כראוי ל'ליל שימורים' מיוחד זה. שנים רבות הם עושים זאת, כבר למעלה משלושת אלפי שנים, והנה השנה, השתבש לנו לגמרי כל 'סדר' הפסח...
אני יושב ומנסה לחשוב, כמה שונה השנה מכל שנה, איך וירוס קטן שהתחיל אי-שם בסין, השפיע ושיבש את כל סדרי עולם ברוב מדינות העולם.
כבר כחודש, שאני לא זוכה להתפלל במניין את תפילות היום, ולא לשמוע קריאת התורה. הילדים לא הולכים ללימודים סדירים, ואף אחד כלל לא יודע מה יילד יום?!
ומי מדבר בכלל על הצרות הגדולות במשפחות, כאשר רחמנא ליצלן יהודים מסתלקים מן העולם, ואחרים זקוקים לרפואה ולישועה גדולה?!
פרנסתם של יהודים רבים נפגעה בצורה קשה ובלתי ניתנת לעיכול, ישנם עובדים רבים שלא בטוחים כי יהיה להם לאן לחזור כדי להתפרנס, עם שוך המלחמה הכימית, בה רוב העולם מתמודד בימים אלו.
אני נזכר כעת, כיצד לפני כעשור וחצי של שנים, התבקשתי, לקראת חג הפסח, לתאר כשלוחים של הרבי, את החיים כאן במוסקבה, בשונה מהחיים בארץ ישראל, או בסביבת כל אזור יהודי אחר מובהק בעולם.
בחרתי אז לדבר על ה'קושיה החמישית' - במקביל ל'בן החמישי' המפורסם.
כידוע, אנו מזכירים בהגדה של פסח 'ארבעה בנים': חכם, רשע, תם, ושאינו-יודע-לשאול. ארבעת הבנים הללו מייצגים ארבעה טיפוסים שונים של יהודים, אך המשותף לכולם, שהם יושבים ביחד אל שולחן-ה'סדר' וחוגגים את הפסח. בדורות האחרונים נולד טיפוס חדש של יהודי, בבחינת 'בן חמישי'. אלה אותם יהודים שהתרחקו כל כך מהמסורת היהודית, עד שאפילו אינם חשים צורך לבוא ולהשתתף ב'סדר'.
בא הרבי ומסביר לנו, שמחובתנו למצוא את ה'בן החמישי' הזה, כדי להזכיר לו שהוא יהודי, לקרבו אלינו באהבה, ולהושיבו אל שולחן-ה'סדר'.
זו, בעצם, משימת שלוחי הרבי: להגיע אל היהודים שהתרחקו מן היהדות, ולהשיבם אל תוך עם-ישראל ומורשתו.
הילדים שלנו שואלים במהלך אמירת ההגדה בליל הסדר, את 'ארבע הקושיות' בנוסח 'מה נשתנה'?
וכאן תיארתי את ה'קושיה החמישית' ששאלו אותי ילדיי הקטנים, שאלה שלא נשאלת דווקא בליל הסדר, אבל גם בליל הסדר.
'טאטע, מדוע הכל אצלנו שונה'? הם שאלו: 'מדוע אנו לא מתחילים את עריכת הסדר מיד בתחילת החג, לאחר תפילת ערבית, כמו בכל בית יהודי רגיל? ומדוע אי אפשר לקנות במשך בשנה את כל הממתקים, כמו ברוב החנויות בארץ ישראל? למה אין לנו את האפשרות ללכת לבד אל הלימודים? או להשתתף בשמחות ובטיולים של בני המשפחה? ועוד כהנה וכהנה.
וכעת, הילדים גדלו ב"ה, והם מבינים ומפנימים את הזכות הגדולה להיות שלוחי הרבי, לוותר על ממתקים מסוימים בגלל הקפדה על הכשר מהודר, להתחיל מאוחר את הסדר של פסח, עד שאשוב מהכלא לאחר עריכת סדר עם האסירים היהודים שם, אימם עייפה בגלל שעות רבות של הכנת אוכל לאנשים שלא יכולים לצערנו להכין בעצמם, לוותר על מקום נוח מסביב לשולחן סעודת השבת והחג, בגלל אורחים כאלו ואחרים, ועוד דוגמאות רבות כמוהם.
אך השנה, לאחר שכל הסדרים הרגילים השתבשו, נשאלות שאלות חדשות:
"איך נשב בלי אורחים? ומה יהיה עם האסירים בכלא"? כמה חבל שסבא וסבתא המגיעים אלינו בכל שנה מישראל לכבוד חג הפסח - לא הגיעו השנה ואפילו אין פרחים חיים על השולחן...
ריבונו של עולם! ציוות אותנו בתורתך 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', וכיהודים המחמירים בכל המצוות שנתת לנו, אנו גם מקפידים בכל מה שקשור ל'פיקוח נפש'. עושים כל מאמץ לשמור על חיינו, גם במחיר ויתור על תפילות ושיעורי תורה משותפים. וזה לא קל לנו. לא נעים בכלל לוותר על שלוש תפילות ביום, כאשר כבר שנים רבות אנו מתפללים בחיק מניין מהודר בבית הכנסת, ועתה אנו נאצלים לוותר על כך ועל מעשים רבים נוספים, רוחניים וגשמיים שאינם, וכל מה שהיה בסדרי העולם הרגלים השתבש.
אין לנו מושג על מה ומדוע, רק תחושה חזקה מכל, שכל זה לקראת הגאולה הקרובה.
וכמו שבלילה הזה, בזמן יציאת עם ישראל ממצרים שציווית את אבותינו "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" - מרגישים ומאמינים אנו גם כעת, לקראת סוף חשכת הגלות ולפני אור הבוקר של הגאולה.
ריבונו של עולם! שבענו מסמני המשיח, עברנו כבר את צירי הגאולה, עם ישראל זקוק היום יותר מתמיד, לגאולה מלאה ושלמה!
ראה והבט נא משמים על בניך הנפלאים והמסורים, כמה אהבה יש להם אליך. כמה גמילות חסדים הם עושים אחד למען השני, כמה תורה לומדים בכל קצווי תבל וכמה אהבת ישראל נשפכת כמים, כמה תפילות וחינוך, צדקה וחסד, וכל מה שכל אבא רוצה לראות בין בניו אוהבים.
קרב נא לנו את סוף הגלות, האר לנו את הלילות שיאירו כיום ואת השבוע שיהפוך כולו לשבת של מנוחה ורוגע, בלי פחדים מיותרים, ללא מחלות ובעיות כלכליות, רק שמחה וששון, בריאות ונחת!
אבא יקר, יש לך עם נפלא ומסור!
תודה לך על כל מה שנתת, ומעניק לנו ברוב חסדיך המרובים, ואנא קרב לנו קץ הימים.
חג פסח כשר ושמח, וגוט שבת!
שייע