הבטחת השווא למשיח, האכזבה וההתנצרות

העיר העתיקה, 1990 [במרכז: הכותל] (צילום: MILNER MOSHE, לע"מ)

ההתפקרות בעקבות הבטחות השווא

בשנת 1843 לאחר שמשיח לא בא, והבטחות המקובלים התבדו, בירושלים העתיקה שני יהודים שעלו בעליית תלמידי הגר"א המפורסמת שהוחזקו עד אז כתלמידי חכמים – אליעזר לוריא^[1] ובנימין גולדברג, התנצרו.

• האם מגיפת הקורונה תזרז את ביאת המשיח? • פרק א'

דוקטור אריה מורגנשטרן החוקר שנים רבות את תלמידי הגר"א בארץ ישראל בספרו 'משיחיות וישוב ארץ ישראל', טוען שאח של אחד מחתניו של גדול ירושלים הגאון רבי מנחם מנדל משקלוב התלבט שלוש שנים האם לעשות את הצעד הנורא ולהשתמד, ואף עשה משא ומתן עם ראשי הכנסייה בירושלים, אולם לבסוף החליט לחזור בו, ולהישאר בחיק היהדות.

בשנים האחרונות מתברר שע"פ מחקר שערך החוקר הרב יחיאל גולדהבר, לאחר שנת ת"ר התנצרו והשתמדו כ-450 יהודים! המסמכים המזעזעים מצויים בארכיונו.

על אירועים מצערים אלו כתב רבי יהודה בכר שלמה הכהן כי טעו האנשים שחשבו שמשיח יבוא בשנת ת"ר, והם לא הבינו את דברי הזוהר ובסיום דבריו הוא כותב: "וכהיום הזה שראו שכבר עבר הזמן כמעט בעוה"ר כמה מהם כפרו"^[2].

עדות מזעזעת להלם של יהודי ירושלים בעקבות ההבטחה הנגוזה, יש מפנקס ביקור חולים שתחילתו משנת 1837, בו רשומים חברי הקהילה האשכנזית מתלמידי הגר"א, ועל שני המתנצרים קשקשו בשחור והוסיפו בכתב יד 'ימח שמו וזכרו קיבל חרם' בראשי תיבות- ימשו"ז ק"ח^[3].

הנורא שדוקטור אריה מורגנשטרן טוען שכתבי רמ"מ משקלוב לא הודפסו במשך השנים כיון שנעשה ניסיון למחוק את המשיחיות שפרצה בשנים הללו שגרמו למשבר של שנת ת"ר. וכך הוא כותב: "נראה שלא לחינם נמנעו מלהביא את כתביו הנסתרים האלה של רמ"מ משקלוב לדפוס, מי שהחזיק בכתבים אלו ביקש להצפין את המסרים המשיחים הנפיצים הגנוזים בהם, וכך להעלים את המידע על אודות המניעים המשיחיים בעלייתם של תלמידי הגר"א לא"י".

המיסיון בשנים הללו, לאחר הציפייה והאכזבה, הרים ראש ולכד מאות לנצרות. גדולי ישראל הוצרכו להדפיס ספרים מיוחדים לשכנע את העם לבל יפלו ברשת שטמנו להם המיסיונרים, וכך ספר 'חיזוק אמונה' הודפס חמישה פעמים בשנים שלאחר שנת 1840, כנ"ל הספר 'כור מצרף האמונות ומראה האמת' מרבי יצחק לופיס, וספר 'משמרת הברית' לרבי אביעזר מטיקטין שממנו אנו למדים על פעולתו של המיסיון באותם ימים.

מיסיונר בשם 'אוולד' כותב ביומנו ששמע מפי ארבעה רבנים מחברון שאומנם משיח היה צריך להגיע בשנת ת"ר, אבל חטאי העם עיכבו את בואו.

ר' צבי לעהרן, ראש משרד הפקידים והאמרכלים, הסביר באגרת את אי ביאת המשיח בכמה נתונים: א. תנועת הרפורמים. ב. חלק מיהודי א"י פועלים בחקלאות במקום ללמוד תורה.

האמת שכבר הזהירו חז"ל במסכת סנהדרין (צ"ז ע"ב): "א''ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו", ופסק הרמב"ם בפרוש המשניות סנהדרין פרק י'.

כבר על יעקב אבינו אשר רצה לגלות לבניו את הקץ, חז"ל מעידים שנסתלקה ממנו השכינה. החתם סופר כותב חריף כנגד הרמב"ן: "הרמב"ן בפרשת בראשית האריך לגלות את הקץ הכמוס, ומרוב חזקו ותאוותו לביאת המשיח, קיבר חשבונו להיות קרוב לזמנו, וטעה טעות גודלה במחילת כבודו".

עשרים שנים אח"כ לא למדו לקח, ובשנת כת''ר (1840) שוב הייתה התעוררות עצומה וציפייה והבטחה ממקובלים שונים שמשיח מגיע, או אז קם איש האמת הרה''ק רבי אליעזר אדמו''ר מדזיקוב בנו של האדמו''ר רבי נפתלי מרופשיץ ובחג הסוכות הכריז על גבי בימת בית הכנסת "רבש''ע, אנו מבקשים ממך, מהר והקם לנו את סוכת דוד הנופלת, אבל רק לא בשנת כת''ר!", הוא הסביר שמהבטחות למשיח, המון העם יתאכזב ויתפקר ח"ו.

• לקריאה נוספת:
  'משיחיות ויישוב ארץ ישראל', אריה מורגנשטרן, תשמ"ה
  'השיבה לירושלים' אריה מורגנשטרן תשס"ז

[1] בן דוד שני של הרד"ל רבי דוד לוריא מחכמי וילנא בעת ההיא.

[2] אהלי יהודה הקדמת המחבר

[3] יש צילום במשיחיות וישוב א"י עמוד 215

• ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
  לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com