אסונות עצומים גרמו הגשמים בשבועות האחרונים, חברות הביטוח מדברות על חמישים אלף תביעות של עשרות מיליוני שקלים – בעקבות הגשמים העזים ששטפו את ארצינו, מה שיגרום לעליית מחירים קטסטרופלית.
נציג בפני הקורא על אבדה גדולה שאיבד העם היהודי בשיטפונות של טבריה בשנת 1934.
נתחיל בעדותו של הגר"ח הורביץ בספרו "חיבת ירושלים (הודפס בשנת 1832) "בבית אחד בטבריה יש מקום פתח, ואומרים ששם היתה המערה שבה הלך אנטונינוס לרבנו הקדוש".
כוונתו לגמרא המפורסמת בעבודה זרה (י' ע"ב) על הקיסר הרומאי אנטונינוס שביקר את רבי יהודה הנשיא בכל יום ויום, וכדי שלא יתגלה הדבר, היתה לו לאנטונינוס מערה שנמשכה מביתו עד לבית רבי והיו מתלווים אליו שני עבדים, וכדי שאותם עבדים לא יגלו את דבר ביקורו אצל רבי, היה הורג עבד אחד בכניסה לביתו של רבי, ואת השני בחזרתו לארמונו.
עדותו של הרב הורביץ, מקבלת חיזוק מהגאון רבי רפאל אוחנה מרבני העיר טבריה בסוף המאה ה-19, בספרו "טובת מראה" שמגלה לנו את מיקומה המדויק תוך שהוא מספר לנו על מספר תלמידי חכמים שנכנסו למערה, וחזרו כלעומת שבאו: "והנה עד עכשיו היא קיימת אותה מערה וידועה היא אצלינו בחצר הסמוך לכיפות העניים בתי מחסה, וגמירי איש מפה איש. שיש כמה תלמידי חכמים שבדורינו שנכנסו לה והלכו מעט. ואח"כ נתפחדו מפני חמת נחשים ועקרבים וחזרו".
גם חוקר ארץ ישראל הנודע יוסף בּרַסלַבסקי (1896- 1972)מוסר לנו עדות מרתקת:"מעשה באנשים בני חיל מטבריה שניסו כוחם להיכנס לאותה מערה, כשפנסים דלוקים בידיהם, ולא יכלו להרחיק מחמת הרוח החזקה שנשבה בפניהם, אשר גם כיבתה את הפנסים. אותם בני חיל ניסו כוחם בשניה, בבקשם לבוא אל סודה, ולא עלה בידם ונשארה המערה תעלומה".
פתחה של המערה המדוברת נמצאת בטיילת טבריה בסמיכות לבית הכנסת 'עץ חיים' של חָכָם רַבֵּנוּ חיים אַבּוּלְעָאפִיָה (מחדש הישוב היהודי בטבריה במאה ה-18) ישישי טבריה מספרים כי כשהיו מהלכים ליד אותה מערה היו נוהגים תמיד "בדחילו ורחימו".
כאמור פתח המערה היה ידוע לחכמי טבריה, אך בשיטפון שארע בשנת 1934 נסתם פתחה, לצערם של ישישי טבריה בפרט, והעולם היהודי בכלל.
רק בשנת 1949 כשגרפו הטרקטורים את הבניינים העתיקים של העיר העתיקה נעלם המקום שהיה פתחה.
מענין מאוד שבשנת 1953 החוקר ר' משה טולידאנו ביקש אישור מחכמי טבריה לחפור ולגלות היכן המערה. וקיבל מחכמי טבריה ר' מאיר ועקנין, ר' ישראל תורגמן, ורבנו אבועלפיא בנוסח הזה: "אנו החתומים מטה ורבני ועד כוללות הספרדים בעיה"ק טבריה ת"ו, הננו מקנים בזה להרב משה טולידאנו וממנים אותו ומרשים אותו להיות מפקח על הכיפות הידועות לכוללות עיה"ק טבריה ת"ו, ששם בקרקעיתם נמצאת מערת רבי הקדוש לפי המסורת הידועה...".
בשנים האחרונות רשות העתיקות החלה לחפור מחדש באותו מקום שע"פ המסורת נמצאת מערת רבי הקדוש ואנטונינוס, בשיחה עם "כיכר השבת" הארכיאולוג יאיר עמיצור מספר שעל סמך בדיקות מעמיקות, הוא סבור שהמנהרה הינה מנהרת המילוט הצלבנית מהמצודה הצלבנית בטבריה אל הכנרת.
כולנו תקוה שמחד, בקרוב מאד רשות העתיקות תמצא עתיקות מתקופת רבי יהודה הקדוש, ואז יוכח מסורת חכמי טבריה, ועם ישראל יזכה להלך בין נפתוליה של מערת רבי יהודה הקדוש מסדר המשנה, ומאידך, שגשמי הברכה יהיו מבורכים ולא נדע עוד שיטפונות ונזקים.
הצלת בית המקדש השני
היום, כ"ה בטבת, אנו חוגגים את הצלת בית המקדש השני מחורבן על ידי הכותים (יומא ס"ט ע"א) - לפני 2352 שנה (בשנת 332 לפני הספירה).
הסיפור מתחיל כך, בעת ההיא שלטה האימפריה הפרסית בעולם, אותה אימפריה שהעלתה את אבותינו בראשות הנביאים "עזרה ונחמיה" ובנתה את בית המקדש השני, כמבואר בספר עזרא "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה". לאחר כמה שנים עלתה קרנה של האימפריה ההלניסטית (יון) בראשות אלכסנדר מוקדון המפורסם ושניהם נלחמו על השליטה בארץ ישראל.
אלכסנדר שלח שליחים לשמעון הצדיק בבקשה שיבגוד באמונם של שליטי פרס ויערוק אליו, שמעון לא הסכים, שהרי אין לבגוד במלכות החסד שאישרה לבנות ולהקים את בית ה'. בשונה מעם ישראל ששמר אמונים למלכות פרס, הכותים שלהם הייתה אוטונומיה שלטונית בהר גריזים, כן הסכימו לבגוד בהם.
התוצאה למרבה הצער הייתה שאלכסנדר ניצח את הפרסים, והוברר שהכותים הימרו על הסוס הנכון, וביקשו הכותים מאלכסנדר שיחריב את בית המקדש בירושלים.
נתאר לעצמינו את הרגע ששמעון הצדיק, שומע שאלכנסדר מגיע לארץ עם צבא גדול שניצח את ממלכת פרס העצומה, ובא להחריב את בית המקדש!
בהגיע אלכסנדר להחריב את בית המקדש, בא לקראתו שמעון הצדיק כדי לקדם את פני הרעה, במקביל הכותים מהר גריזים צעדו גם הם לקראתו. "לבש שמעון הצדיק בגדי כהונה, לקח עמו את יקירי ישראל, ואבוקות של אוּר בידיהן. וכל הלילה הללו (השומרונים) הולכים מצד זה, והללו (זקני היהודים) הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר.
כשזרחה השמש, הגיעו לאנטיפטרס (המזוהה כתֵּל אֲפֵק הסמוך לראש העין), לרגע קט חששו משלחת היהודים מזעמו של אלכסנדר, והחורבן היה נראה קרוב מתמיד, אולם ריבון העולמים לא השאיר את בניו לרגע לבד, וחז"ל מוסרים לנו על אלכסנדר "כיוון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחווה לפניו, ואמר למקורביו דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי".
סופם של הכותים היה רע ומר, "מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים, כיוון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין, כדרך שביקשו לעשות לבית-אלוהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב".
את הפגישה המופלאה שארעה בתל אפק, בדבר אמרתו של אלכסנדר "דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי" תמהו חכמים וחוקרים כאחד. ה"שפת אמת" שואל: "ואיזה צורך היה שיהיה דיוקן של שמעון הצדיק מנצח בפניו"? וכן הקשה בעל "העיון יעקב", גם המהרש"א מבאר שלא שמעון הפסיק את עבודתו בבית המקדש, והלך ללחום בצבאו של אלכסנדר, אלא "מלאך בדמותו בא במלחמה לנצח בפניו".
הדברים מבוארים בספר "דברות צבי", על מלחמת אלכסנדר תלמידו של אריסטו מפיץ "חכמת יון", שלחם מלחמת דת מול שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה, וכוונת אלכסנדר על שמעון "דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי" המדובר שאלכסנדר הבין ששמעון ניצח במלחמת הדת את אלכסנדר, ולכן נכנע אלכסנדר ולא החריב את בית המקדש.
את קושיית החוקרים שהתפלאו על מפגש אלכסנדר עם שמעון, שהרי לכאורה הם אינם חיו בפרק זמן זהה? המהר"ל מפראג מיישב וכותב לדוגמה כי בוויכוח עם "זקני הנגב" (מסכת תמיד ל' ב') משמשת דמותו של אלכסנדר מוקדון כסמל לחכמי יוון בכללותם, ויתכן שהמדובר במלך אחר".