השבוע התקיים כנס יחודי של שדכנים. במהלך העצרת עלה לדוכן הנואמים "אלטע בוחר" (בחור מבוגר) כבן 36 שעדיין לא זכה להקים בית בישראל. בלב מורתח, נרגש ונסער הוא החל לשתף את קהל מאזיניו בהלך נפשו ובשרעפיו.
"חבריי בישיבה בעוד כשנתיים אמורים כבר בעזהשי"ת להתחיל לחתן את ילדיהם ואילו לי עוד לא נולד אפילו ילד אחד. יתכן גם שילדיהם יתחתנו לפני... תיק התפילין שלי אשר מלווה אותי מאז הבר-מצווה, דהה ואילו חבריי שהתחתנו לפני כ-18 שנה כבר מחליפים בפעם השניה את תיק הטלית שלהם".
כך המשיך הבחור לדבר מנהמת ליבו ולשרטט את מצבו העגום. וה"פאנטש ליין" (השורה התחתונה) של דבריו היתה קריאתו הנרגשת לקהל השדכנים: "אנא ממכם, תקדישו לי ולמאות מחבריי הרווקים המבוגרים, 10 דקות ביום בכדי למצוא גם עבורנו שידוכים ולא רק עבור בחורים בני 18".
לא נכחתי באירוע הזה ואולם אין לי ספק שדבריו המרגשים לא השאירו עין יבשה אחת באולם. הרושם שהותירו דבריו על הקהל היה שמדובר בבחור שבמשך 18 שנים משתדל בכל כוחו למצוא את בת זוגו ורק שלא באשמתו, מאמציו העלו חרס. מכיוון שאינני מכירו, אני דן אותו לכף זכות ומאמין שאכן כך היו פני הדברים.
This browser does not support the video element.
זעקתו המרגשת של הרווק המבוגר (צילום: ארגון 'הגפן')
ואולם באותה הנשימה עלי לומר במכאוב, במדאוב, ובעוגמת נפש שרבים מהבחורים המבוגרים שזכיתי להכיר התנהלו בצעירותם בדרך לא נכונה ובגינה הגיעו עד הלום.
הם "עפו על עצמם" (כפי שנוהגים לכנות זאת ברחוב) והחליטו להיות בררנים, בדקנים ובחרנים. במקום לקיים את הגמרא במסכת יבמות (דף ס"ג ע"א) "נחית דרגא ונסיב איתתא" (רד מדרגתך ותתחתן עם אישה) הם העדיפו להתבצר בדרגתם הגבוהה ולא להתפשר. וכך עברו עליהם השנים ביעף ופתאום הם מוצאים את עצמם בגיל מתקדם וההצעות המפתות שרדפו אותם בעבר, נעלמו ונגוזו כטל שנמס בשמש.
אז נכון שמחד גיסא לא צריך לבכות על חלב שנשפך ואולם מאידך צריך לערוך חשבון נפש נוקב ולעשות תשובה על חוסר הפשרנות, הגמישות, והוותרנות שאפיינה אותם בעבר.
ולאותם הבחורים הצעירים שהגיעו בשעה טובה לפרקם, אפנה בקריאה נרגשת: אנא, אל תשגו ותשתבשו כמו חלקם של אותם הבחורים המבוגרים. כשמציעים לכם הצעת שידוך, תתמקדו בעיקר (יראת שמים, מידות טובות ומראה חיצוני סביר) ולא בטפל (עדתיות, עשירות, ו"לוק" הכי מיוחד).
ויהי רצון שעוד בתקופה זו של ימי בין המצרים שעליה נאמר ש"כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (היינו שמי שרודף אחר המצווה - לשאת אישה - ישיגוה) ימצאו כל הרווקים והרווקות את זיווגם האמיתי משורש נשמתם, ויקימו בית נאמן בישראל. וכאשר זה יקרה, ה' ית' בוודאי יבנה את חורבות ירושלים וכלשון הגמרא (מסכת ברכות דף ו' ע"ב): "ואם משמחו (את החתן), בנה אחת מחורבות ירושלים".
הצגת כל התגובות