ב'פלג הירושלמי' הפכו בשנה האחרונה את העריקים שנעצרו לאחר שסירבו להתייצב בלשכות הגיוס ל"גיבורים". גם אלו הנעצרים בהפגנות המחאה האלימות זוכים לכבוד של ממש ונישאים על כפיים. בהפגנה האחרונה אף חולקו שלטים וכרוזים בנוסח "מעריצים את אסירי עולם התורה".
השבוע צפוי להתקיים כינוס מיוחד לחיזוק העריקים תחת הכותרת "בני עלייה", אותם יהפכו לחוד החנית של ישיבות 'הפלג הירושלמי'.
בתוך כך, הוועדה להצלת עולם התורה מודיעה הבוקר כי "לנוכח ההסלמה בהתנכלות של השלטון לאסירי עולם התורה, הוחלט להרחיב בימים אלה את המחאה על מנת שתגיע לאוזני העולם כולו.
"במסגרת הפעולות שנועדו להעביר מסר למדינות העולם יתקיימו צעדי מחאה המוניים באזור נמל התעופה, לעיניהם של התיירים הזרים המגיעים לישראל וחוזרים ממנה לארצותיהם. במקום יינשאו שלטי מחאה באנגלית ובשפות נוספות".
הוועדה ממליצה לטסים כי "בשל עומסי התנועה הצפויים באזור נתב"ג בעת קיום אירועי המחאה מוצע לעומדים לטוס לעקוב ולהתעדכן בהודעות שיתפרסמו בימים הקרובים כדי שיוכלו לשנות את מועד הטיסה או לחילופין להקדים הגעתם לשדה התעופה שעות רבות בטרם ייווצרו קשיי תנועה באזור".
כפי שנחשף ב"כיכר השבת", 'הפלג' משקיע גם בציבור הנשים זאת לאחר כינוס "ויאשרוה" שנערך לפני כחודשיים עבורן. בסוף השבוע האחרון פרסם מגזין הנשים של עיתון 'הפלס' כתבה מקיפה על יחסם המעריץ של נשות 'הפלג' לבעלים ולבנים שנעצרו בהפגנות, כאשר מהכתבה ניתן לראות כיצד ב'פלג' מחדירים את השקפת עולמם גם לנשים.
וכך נכתב בכתבה: "הם ניצבים בחזית. אברכים תלמידי חכמים, יקרי ערך ואצילי נפש המרקדים תחת זרנוקי המים, אדישים למראה אזיקי המאסר ומאושרים להיתפס על דברי תורה. בחורים צעירים שלא חתים ולא נבהלים מפרסות הסוסים ומאלות השוטרים. מול המראות והקולות אי אפשר שלא לחוש את העוצמה, את הלהט ואת הבערה של מסירות הנפש. אך יש מי ששותף לכל ההוד הזה. מי שניצב בעורף ונותן את כל העוז והחום להמשיך ולהיאבק למען שמו באהבה. אלו הן נשות החיל - ראש משפחתן או בנן יקירן שוהים אולי במעצר, אך אין בנות חורין מאושרות מהן מתוארות ב׳הפלס׳ נשות החיל הגיבורות".
מלכי, ממודיעין עילית, מספר: "בעלי נעצר כבר שלוש פעמים, ביום רביעי האחרון בצהריים, החזרתי את הקטנים מהגן, והוא התקשר אליי ואמר שהוא עצור, שאלתי אותו: הבנת איך נעצרים? הוא ענה: הבנתי איך מוחים".
כשאת רואה על גבי העיתון תמונות של בעלך אפוף טבעת של שוטרים זועמים או אזוק באזיקים, מה את חשה? נשאלת מלכי שמשיבה: "אני חשה גאה ומאושרת. הבנות יושבות סביב התמונות ומנהלות שיח שלם סביבן: 'הנה כאן לקחו את אבא, הנה כאן אבא יושב על הכביש והם מנסים לגרור אותו'".
"המעצר הראשון", היא משחזרת, "היה בערב ט"ו בשבט. בעלי התקשר אליי בשעה חמש אחר הצהריים ועדכן שהוא נעצר. לא נבהלתי כלל, ביום שישי למחרת לא ידעתי מה לעשות, האם להישאר בבית או לנסוע להורים. בישלתי את מאכלי השבת, ארזתי מזוודות ועליתי לאוטובוס האחרון לירושלים. בעלי השתחרר דקות ספורות לפני השקיעה.
"בעלי מספר, שכל הדרך הם שרו והיו מאושרים עד השמים. השמחה והזכות להיתפס על דברי תורה היא מוחשית ולא ניתנת לערעור. במשך כל ליל המעצר הם למדו ושרו, עד שבשעה 6:00 בבוקר צעק להם המפקד: 'עצניקים, שקט!'.
"המעצר השני היה ביום רביעי בצהריים. בעלי שוב הלך להפגנה ושוב הוא נעצר. אמרתי לילדים שהם תפסו את אבא, הסברתי להם למה יוצאים להפגנות. הם שאלו אותי אם אבא מפחד, ואמרתי להם שאבא מאושר. השמעתי להם את הדיסק של ויאשרוה, ובמשך חצי שעה רקדנו ביחד בסלון.
"מעצר זה הסתיים יחסית מהר, בעלי השתחרר באמצע הלילה, הלך לישיבה שבה הוא לומד ובבוקר חזר הביתה. הוא קיבל מעצר בית לחמישה ימים, שבמהלכם עשו לכבודו עונג שבת, כשכל הקהילה משתתפת ומביעה תמיכה, אנשים שלחו עוגות והתקשרו לעודד ולחזק".
ואיך ההתארגנות מבחינתך, בזמן מעצרים?
"אני נותנת לו גיבוי מלא", מצהירה מלכי. "גם אם היה יושב עד תום התהליכים הייתי מסתדרת. זו לוגיסטיקה מסוימת, אבל בשביל התורה אני אתן את הכול. כשהוא נאלץ לצאת להפגין, אני יודעת שהוא לא יחזור עד הערב. את הארוחה המבושלת אני מכינה לזמן שהוא ישוב במקום לצהריים. מכיוון שבמעצר הראשון הפכנו את העולם כדי להכניס לו את התפילין, הוא יוצא לכל הפגנה עם תפילין ועם ספרים עטופים בשקיות, שלא יירטבו ממי המכת"זית.
"במשפחתנו מבינים שזו זכות להיתפס על דברי תורה. אחיינים שלי, בחורי ישיבה, אמרו לאימא שלהם: 'אנחנו מחכים ליום שני בלילה (סוף הזמן) עם המזוודות על הכבישים'. אחותי רק ביקשה מהם שאת המזוודות ישאירו בצד על מנת שלא תרטבנה מהמים הכחולים... בעלי, דרך אגב, אינו מספיק להירטב מהמים הכחולים, הוא תמיד נעצר לפני כן...", מציינת מלכי בגאווה.
נחמי, מבית שמש, מספרת כי "בעלי נעצר למשך ארבעה ימים, היה זה ביום חמישי, לפני חודש בערך, כאשר ירד להפגנה, עמד על המדרכה, ומיד עצרו אותו (כשראה השופט את הסרט שמתעד את המעצר אפילו הוא גיחך על המשטרה). מיד כשעצרו אותו עוד לפני שערכו עליו חיפוש הוא קרא מיד בפיקחות: 'איפה הפלאפון שלי? איפה הפלאפון שלי?', השוטר היה בטוח שהמכשיר נעלם בהפגנה ולא ערך עליו חיפוש. על הניידת היו עשרה עצורים ונהג אחד, וכל הדרך לתחנת המשטרה בבית שמש שוחח עמי בעלי בניחותא...
"חמי עמד עמו בקשר רציף והלך כל הזמן לתחנת המשטרה בבית שמש ולאחר מכן למגרש הרוסים, כך שהייתי מעודכנת כל העת במצבו. לא היה לי ספק שעד חמישי בערב בעלי ישוחרר, מקסימום שישי בבוקר, אך לא כך היה. המעצר הוארך לארבעה ימים. בעלי ידע שיש לו תמיכה מלאה ממני וגב חזק מאחוריו, ואכן קיבלנו תמיכה מדהימה, גם מהמשפחה הקרובה, גם מרבני העיר – מכיוון שכרטיס האשראי היה אצל בעלי, העביר לי אחד הרבנים 500 שקל במזומן על מנת שאוכל להסתדר. קיבלנו אף תמיכה ועידוד מהרבה מאוד אנשים שאינני מכירה. נשים התקשרו אליי לחזק ולעודד. אנשים שלחו עוגות, פרחים ומשחקים לילדים, גם בתלמוד תורה גילו יחס מתחשב, והמנהל הביא לבנים ספר תהילים עם הקדשה של החיידר.
"בעלי סיפר שכשהם הגיעו למגרש הרוסים, היו שם חמישים מגבעות בחוץ (אסור להיכנס פנימה עם הכובע, כדי לא להחביא בתוכם), וההרגשה הייתה כמו בכולל, שיעורים, חברותות, שמחה וצהלה, האוכל במגרש הרוסים הוא בהשגחת הבד"ץ העדה החרדית, והגישו להם בשר, שמעולם לא קנינו בבית במחיר כזה... כשביקשו מהם להצטלם ולתת טביעת אצבע, הם נעמדו כמו לתמונת מחזור בחתונה, כשאחד מהעצורים, ראש כולל ידוע, יושב במרכז כמו חתן...".
הצגת כל התגובות