אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הציבור החרדי לגווניו הוא בהיותו כפוף למרותם של גדולי תורה ויראה, אשר בשל יגיעתם בתורה במשך שנים רבות זכו ונתקיימו בהם דברי רבי מאיר במסכת אבות: "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה… ונהנין ממנו עצה ותושיה... ונותנת לו מלכות וממשלה... ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים".
הדרכתם ועצתם של גדולי התורה ניתנת בענייני הפרט והכלל, בתחומי החינוך הבריאות והפרנסה ובמגוון רחב של נושאים אחרים.
בעניין זה ישנו הבדל משמעותי בין הרמה האישית לרמה הציבורית.
האדם הפרטי אמור למצוא לו בעצמו את הרב שבעצתו הוא שואל ועל פי הוראותיו הוא נוהג, בעוד שבענייני ציבור, בין ברמה המקומית ובין ברמה הארצית, יש צורך בקבלת ההכרעות של רבנים שהתמנו לשם כך כשכל הציבור מחויב להכרעתם.
את הצורך בהכרעה של רב מסוים בעניין ציבורי ניתן לראות החל מרבני בתי כנסת, רבני שכונות ורבני ערים הנדרשים להכרעות ברמה המקומית וכלה בגדולי הדור ומועצות גדולי וחכמי התורה הנדרשים להורות ברמה הארצית.
עם השנים חל טשטוש גדול בין הממד האישי לממד הציבורי, חלק גדול מהנהגותיו של היחיד הפכו לעניין ציבורי, ומעתה היחיד איננו רשאי להכריע בעצמו עם איזה רב הוא נועץ בענייניו.
במקום זה נכנסו לפעולה ממונים מטעם עצמם, אשר שמו לעצמם למטרה לקבוע לציבור הרחב את הדרך שעליו לנהוג בכל דבר ועניין, על ידי הפיכת כל הנהגה של הפרט לעניין ציבורי, כשכמובן הם גם אלו הקובעים את זהות גדולי התורה שיכריעו באותן שאלות.
ניתן להרחיב רבות אודות זהותם ומניעיהם של אותם גורמים, אולם בקצרה ניתן לומר שבמרבית המקרים אלו הם מה שקראו חז"ל "מטילי אימה על הציבור שלא לשם שמיים". (ראו רמב"ם הלכות תשובה ג, יג והלכות סנהדרין כה, א)
על מנת לאלץ את הפרט לקבל את מרותם גם בענייניו האישיים, נדרשו אותם גורמים להשתמש במוקדי כוח שונים, אולם נראה שהאמצעי החזק ביותר בנקודה זו הוא השימוש שלהם במנהלי מוסדות החינוך החרדים בכלל והתיכונים לבנות בפרט.
כידוע, תהליך הקבלה למוסדות אלו - שבעבר פתחו את שעריהם עבור כל מי שחשקה נפשו בתורה ויראת שמיים - נעשה קשה ומורכב משנה לשנה והתלמידים/ות והוריהם/ן נבדקים בשבע עיניים. בשל כך, בכל פעם שאותם גורמים מבקשים לנקוט סנקציה כנגד אדם מסוים או קבוצה מסוימת, הדרך הפשוטה ביותר עבורם היא לגרום לו / להם קשיים בתהליך קבלת בניהם ובנותיהם למוסדות החינוך.
המצב הקיים הוא בוודאי בגדר "אימה יתירה על הציבור" ועל כל צעד ושעל ניתן לראות כיצד אנשים רבים במחננו חרדים שמא יפגעו בסיכויי בנם או בתם ללמוד במקום שחשקה נפשו, יש הסבורים שיש להיאבק בתופעה כאובה זו בדרכים שונות תקשורתיות ומשפטיות, אולם נראה שישנה רק דרך יעילה אחת. ככל שיקומו יותר מוסדות חינוך עצמאיים שיצהירו שהם בוחנים אך ורק את המועמד/ת לגופו/ה ולא את ההורים ומוצאם והנהגתם האישית, כך נוכל לבטל את אותה אימה יתירה.
הכותב הוא ראש ישיבת חכמי לב בירושלים
הצגת כל התגובות