לפני מספר ימים עברתי בדרכי בסמוך למקום רציחתו של האברך ולס הי"ד. עמדה שם חבורה של ילדים ספרדים כבני תשע, כשאחד מהם מצביע לחבורה על מקום הרצח, ואומר בהתרגשות ובקול רם: "כאן הוא הרג את האשכנטוזי הזה".
כשהבחין שחלק מהילדים לא ראה את המקום, חזר על דבריו: "כאן. כאן הוא הרג את האשכנטוזי". בכלל לא היה אכפת לו שישמעו אותו. אף אחד מהילדים לא תיקן אותו. זה בסך הכל זורם. אשכנטוזי.
נימת דבריו והטון הבוטח היו ברורים: יתכן שלא טוב שהורגים אשכנטוזי, אך זה גם לא כל כך נורא. זה אנחנו והם. המפלים. הגזענים. לילד לא היה אכפת כלל כשהבחין בי, והוא אמר את דבריו בטבעיות מוחלטת. לא הגבתי, כי ככלות הכל גם אני שייך לאותה קטגוריה. הילד לא המציא את זה. יתכן שהוא בכלל לא אשם. אך זה מהבית. מהחברים. מהחדר. זה נשמע סגנון רווח.
נזכרתי בסיפור הזה, לאחר הפאנל בו השתתפתי בליל יום העצמאות בתוכניתו של יהודה שלזינגר ברדיו "קול ברמה". במסגרת הדיון, שעסק ביחס לציונות ולישראליות, התעוררה סערה כשדוד פדידה, אחד המשתתפים (האחרים שהשתתפו: גלויברמן ובן עטר), פנה אלי בנוגע לדבריי שהאשכנזים המציאו את האייפון בשביל הספרדים. משפט לא מדויק זה, לקוח מדברים שאמרתי בעבר בתוכנית הבוקר של מוטי לביא.
נושא זה שלא תוכנן כלל להיות חלק מהתוכנית, הפך למוקד התגובות הרבות לה. מאזינים רבים התקשרו בתוכניתו של בניזרי, ששודרה בסמוך לאחר הפנאל (תוכנית שבאופן שיטתי מתנכלת אלי) והטיחו ביקורת קשה על דבריי. גם אלי התקשרו רבים, חלקם בכנות וחלקם מטרידים.
אמרתי אז את הדברים בהתייחסי להשתלחות התקופתית של דרעי באשכנזים, ולניצול הפוליטי המשפיל של הנושא. אמרתי אז שמותר לדרעי להגיד פעם גם מילה טובה על ישיבת חברון. למעשה הוא חב לה את כל הקריירה שלו. בפני מאות אלפים הוא אמר שכספרדי הוא הרגיש שם רע. מדת הכרת הטוב אינה משפילה אלא מרוממת. לפחות פעם לומר מילה טובה. זה רק מכבד את האומר. וגם מרבה שלום.
אמרתי גם שיש להכיר טובה אפילו על המיקרופון שהמציאו האשכנזים (הגויים) ובו אנו משדרים כעת ועל האייפון (ככל שמותר על פי ההלכה) שהמציאו האשכנזים (הגויים). מי שלא מכיר בטובתו של חברו, לא יכיר בטובתו של בוראו. הוספתי שההיסטוריה הובילה לכך שהאשכנזים הקימו את המדינה. זה לא עושה את הספרדים למכובדים פחות. זו הייתה המציאות.
וכשאני קם בבוקר, לאחר ההודאה ליוצר המאורות, אני מודה גם לאדיסון הגוי שהמציא את החשמל אותו אני מדליק, וכן לאדון בל הגוי שהמציא את הטלפון בו אני משתמש, ולאחים רייט שהמציאו את המטוסים בהם אנו טסים. לגוטנברג שהמציא את הדפוס. לכל הרפואה המודרנית. לשפע האוכל שבא בפסי הייצור המודרניים. בתשובה של הרי"ף (גדול הראשונים בתקופתו, מהעיר פאס במרוקו) הוא כותב שהוא נמנע מלדון בדינו של בית מרחץ, כי הוא נהנה ממנו ומחויב בהכרת טובתו. עד כדי כך. זה כל מה שאמרתי. ככל שהובנתי אחרת, אני מתנצל.
אז נזכרתי בסיפור עם הילד, כי נוכחתי שוב עד כמה הנושא הזה רוגש מתחת לפני השטח, בפרט בציבור החרדי. כמה חבל.
הצגת כל התגובות