בבית הלאומי של העם היהודי אין מקום ללומדי תורה?

(צילום: באדיבות ישיבת "פתחי עולם")

גדולי ישראל קראו להמוני בית ישראל לצאת, בא' דר"ח אדר ב', לעצרת תפילה וזעקה ברחובה של עיר. ראוי להתבונן במשמעות העניין באופן מעמיק. מהו הנושא העומד על הפרק? על מה מתנהל הוויכוח, ומה רוצים חכמי הדור להרוויח מעצרת המונית שכזו?

נתחיל מהדברים הברורים לנו, שאיננו יכולים להטיל בהם ספק. אנו מבינים שכל עוד יש באזורנו אויבים לעם היהודי, הקמים עלינו לכלותינו, אין לנו ברירה אלא להחזיק צבא שיגן על גבולות הארץ. אנו מחויבים לפעול בעולם ע"פ דרכי הטבע, ואין לך מלחמת מצוה כמו הצלת ישראל מיד הצר הבא עליהם.

הצד השני של המטבע ברור לנו גם כן. החובה הראשונה במעלה המוטלת עלינו היא לקיים את כנסת ישראל, כעם הנאמן לד' ולתורתו. אין אומתנו אומה אלא בתורתה (רס"ג). אין עתיד לעם ישראל בלי השראת השכינה, כפי שאנו מתפללים בימי הסליחות, 'אל תשליכנו מלפניך, ורוח קדשך אל תיקח ממנו'. לשם כך אנו חייבים להחזיק את החיבור ללימוד התורה חי ותוסס בחיי היחיד והציבור. הקב"ה מתגלה לנו בתורה, ורק ע"י לימוד תורה כראוי יש אפשרות להתקרב אל בורא העולם. עם ישראל צריך תלמידי חכמים ואנשי קודש, וזהו צורך שהנשמה תלויה בו. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאו-ת הוא (מלאכי ב' ז'). כדי לגדל מלאכים אנו צריכים את האווירה המיוחדת השוררת בישיבה. גם מי שאיננו גדל תלמיד חכם, כדי שיהיה יהודי ירא ושלם הספוג בחיבור לקדושה ובהשראת השכינה, צריך לצמוח בעולמה של הישיבה. בתנאים הקיימים כיום, אנו יודעים לקיים את קהילת אנשי התורה, את עם ד', רק ע"י הישיבות הקדושות.

העצרת החרדית, בתחילת השבוע (צילום: ישי כהן)

איך אפשר לקיים את שני הדברים האלה גם יחד? זוהי שאלה קשה מאד, שאיננו יודעים לגמרי את התשובה עליה. כרגע אנו יכולים לומר בוודאות, שאין שום אפשרות להטיל חובת גיוס על בני הישיבות באופן כולל. דבר כזה הוא משום גזירת כליה על הציבור החרדי, ובאופן עקיף יש בו בשביל להמיט חורבן על העם היהודי כולו.

אנחנו מבינים היטב את הקושי של רבים וטובים לעכל ולקבל את חוסר הצדק הנראה בחוסר השוויון. הקושי הזה של רבים מאחינו, עצמנו ובשרנו, מכאיב לנו מאד. אבל בה במידה אנו רוצים לפנות לכל העם כולו, אלו המבינים אותנו, ואלו שאינם מבינים, בתחינה ובבקשה. אל נא אחי תרעו. גם אם אינכם מסוגלים להבין את המציאות המורכבת בה אנו נתונים, חייבים אתם להבין, לפחות, שזו היא עמדתנו. אנו רוצים לשאול אתכם שאלה, גדולה ונוקבת. האם בבית הלאומי של העם היהודי אין מקום עבור אלה המחזיקים את המסורת היהודית העתיקה? האם סנקציות פליליות, שהם אמצעי הטיפול של המדינה בסטיות, הוא האמצעי הנכון לטפל בקבוצות ובציבורים גדולים הנאמנים לאמונתם?

העם היהודי כיום, נתון בוויכוחים גדולים על דרכו בחיים. אי אפשר להחליק בשטחיות על פערי עמדות כאלה. אנו מבינים שהוויכוח חייב להתקיים, ואנו מתכוננים אליו בדחילו ורחימו. אבל חייב להיות ברור שהכוח והחוק אינם הכלים לטפל בבעיות כאלה.

העצרת שנקראה ע"י גדולי ישראל, איננה הפגנה. איננו מקווים להשפיע ולפעול כך על מקבלי ההחלטות. אנו פונים בתפילה לבורא עולם, שיאיר את לב אחינו באמונתו. אנו קוראים בכל ליבנו לכל אחד ואחת ברחבי העם היהודי. ראו את אשר לפניכם. אין לכם כאן עסק עם משתמטים, המעוניינים להסיר מעליהם עול. מדובר כאן על אחים אוהבים, הדבקים באמונה, ורואים בדרכם פעולה חשובה עבור העם היהודי כולו.

הרב אליהו מאיר פייבלזון הוא ראש ישיבת "פתחי עולם" לחוזרים בתשובה