בשיחה שהייתה לי עם ארבעה בני ישיבה אשכנזית מפורסמת, נדונה, מטבע הדברים, אישיותו הכבירה של מרן עובדיה יוסף זצ"ל והשפעתו לדורות. בתוך כך אמרתי שיתכן שקברו של הרב עובדיה יהפך למוקד עלייה לרגל, על כל המשתמע מכך, בהיקף שלא נופל מזה של קבר הרמב"ם, ואולי אף יותר מכך, דבר המעיד על האהבה והערצה כלפיו, הבלתי תלויים בדבר, של כלל ישראל לדורות - לא רק של הספרדים.
באותה שיחה שאלתי אותם, אם יש להם איזו שהיא היכרות עם עולם הרבנות הספרדי בדורות האחרונים. אחד מבני הישיבה ענה לי שנדמה לו שהיה מישהו בשם עוזיאל. הם לא ידעו מיהו רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל. התברר גם שלא היה להם מושג מיהו רבי עובדיה הדאיה - שם נוסף שהעליתי בפניהם. לתדהמתי, הם מעולם לא שמעו על רבי עזרא עטיה. לא המשכתי לשאול, כי לא היה כל טעם. הם רק שמעו מעט על אותם רבנים ספרדים הקשורים בפוליטיקה של ש"ס, כמו רבי שלום כהן.
מאז פטירתו של הרב עובדיה, התוועדתי, לצערי, ביתר שאת, לחוסר הידיעה המשווע בקרב האשכנזים בכלל, ובני הישיבות האשכנזיות בפרט, על אודות גדולי רבני ספרד והמזרח, באופן שכמעט לא היה עולה על הדעת. גם ספריהם, כך מתברר, לא בהכרח מצויים בספריות, בלשון המעטה. אני לפחות מקווה, שבני הישיבות הספרדיות יודעים.
לא ניתן בשום אופן להשלים עם תופעה זו. לא יתכן שבעינינו, האשכנזים, שלשלת ההלכה בבבל תסתיים בתקופתו של רב האי גאון, זו של אלג'יר תסתיים בתקופתו של הרשב"ש, זו של מרוקו תסתיים בתקופתו של רבי יצחק אלפסי, מהעיר פאס, והרמב"ם יהיה אחרון חכמי ההלכה בפוסטט שבמצרים.
במשך מאות שנים, המשיכו הקהילות הספרדיות להצמיח תלמידי חכמים, מפוארים, גדולי עולם, רבנים, דיינים וראשי ישיבות בכל המגרב ובארצות המזרח האחרות. ספרים רבים מתעדים תקופות זוהר אלה, ובהם שמות של אלפי גאוני ארץ ותלמידי חכמים מובהקים, ביניהם רבים מחברי ספרים.
אתייחס במעט רק לתקופה של כמאה השנים האחרונות. ישיבתו המעטירה של רבי עבדאללה סומך, בית המדרש זילכה, בבגדד, שהעמידה דורות של תלמידי חכמים גדולי עולם ומקובלים, ובהם גדול העולם רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי. בתמונות מאותם הימים, וימים מאוחרים יותר, ניתן לראות את אבותיהם של רבי יצחק ניסים, רבי מרדכי אליהו, רבי יעקב הלל, ורבים מהרבנים המוכרים היום. ביניהם גם המקובלים רבי יצחק כדורי ומשפחת הרבנים לבית מוצפי. הקהילה המעטירה של חכמי ארם צובא, היא חאלב, שהעמידה את עטרת יהדות ספרד בארץ ישראל, בפרט עם ייסודה של ישיבת "פורת יוסף", אם הישיבות הספרדיות.
ראש הישיבה הראשון הרב לניאדו, ולאחריו, משך עשרות שנים, מרן הרב עזרא עטיה, שהיה ממש מגדולי הדור בתקופתו, נערץ על כולם. די להביט בתמונות מחזור מאותה עת, כדי להבין את השפעתה הכבירה של ישיבה זו על כל העולם היהודי. לדוגמא: באחת התמונות יושבים הרב עובדיה, רבי בן ציון אבא שאול, רבי שבתאי אטון, רבי מרדכי אליהו, רבי שלום כהן, רבי דוד שלוש, רבי ברוך בן חיים ורבי ציון לוי, רבה הראשי של פנמה,
כך גם נודעים הרבנים לבית עדס, ענתבי, דוויק, סאלים, לופס, הררי רפול וכן ראשי הישיבה לאחר הרב עטיה – הרב משה צדקה והרב יהודה מועלם. וכן שושלות הרבנים ממרוקו, ורק לדוגמא: אבוחצירא, אזולאי, עובדיה, בירדוגו, טולדנו ומרן רבי שלום משאש שהיה מגדולי הדור ורבה הראשי של ירושלים. וכן במצרים, רבי אהרון בן שמעון ורבי מאיר מאזוז מטוניס ועל כולנה הסבא קדישא אלפנדרי, ועוד גדולים רבים אחרים כהנה וכהנה למאות, אין כאן המקום לפרט.
גדולים אלה, אינם רק גדולים ספרדים, אלא גדולים של כלל ישראל. אין שום תירוץ מתקבל על הדעת שלא להכיר עולם קסום ומופלא זה של רבנים, דיינים, ראשי ישיבות, מקובלים כרבי יהודה פתיה, רבי סלמאן מוצפי, רבי אפרים כהן, רבי יצחק כדורי, רבי שמואל דרזי, ועובדי השם מובהקים אחרים. כל אלה הם רק חלק ממרקם אדיר של עולם תורה השייך לכלל ישראל.
אחד הדברים המאפיינים את חכמי ספרד, היא פשטותם וענוותנותם המדהימים ביחס לגדלותם. סיפר לי אברך ספרדי חשוב, על אחד מראשי הישיבות הספרדיות הנודעים העושה כל מאמץ להסתיר את גדלותו, ובין השאר, משתדל להלוך בעיקר עם פשוטי עם. ידועה פשטות הליכותיהם והענווה המופלגת של רבי עזרא עטיה, רבי בן ציון אבא שאול, הרב עובדיה ובעצם כולם. עד כדי כך, שהרב עובדיה עשה מאמץ להאדיר את שמו של רבי יהודה מועלם כדי שבכלל יכירוהו לפי מידת גדלותו.
יתכן שפשטות וענווה אלה, הם תורמים לאי ההיכרות של העולם האשכנזי עם הגדולים הספרדים. אולי גם העובדה שרובם לא חיברו ספרים. אפילו לא רבי עזרא עטיה. אך זו אינה הסיבה האמתית. הרי כפי שפתחתי, בני הישיבה לא הכירו גם את מחבריהם של הספרים הדגולים שו"ת ישכיל עבדי ושו"ת משפטי עוזיאל. יתכן שגם חילוקי הדעות היסודיים בשיטת הלימוד והפסיקה, ובפרט בשאלות אקטואליות עקרוניות, תרמו לאי ההכרה ולניכור הלא מוצדקים.
אך לצערי, הסיבה עקרונית הרבה יותר. העובדה שהאשכנזים היוו את הרוב גדול של היהודים שומרי המצוות במאות השנים האחרונות, וכן גם ייסודן של ישיבות ליטא בהן למדו אלפים, ושהיוו מגדלור למדני באירופה, ולאחר מכן בארץ, הביאו כנראה לתחושה מבישה של מדת התנשאות מסוימת - לא של גדולי התורה האשכנזים (די אם נזכיר את בקיאותו העצומה והערכתו הרבה של רבי צבי פסח פראנק לספרות ההלכה הספרדית), אלא של הרובד מתחתם - והתנכרות לעולם הרבנות הספרדי.
פטירתו של מרן רבי עובדיה, והזעזוע העולמי שעוררה, היא הזדמנות לתיקון עוול גדול זה, בבחינת גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. דווקא בימים אלה, עלינו האשכנזים להעמיד את עצמינו נוכח השאלה הנוקבת של הניכור מעולם הרבנות הספרדי המפואר - היכן טעינו?
הצגת כל התגובות