במקום להוריד את הכיפה, ליברמן בחר להסיר את הכפפה. הנקמה על הקמפיין שמובילה ש"ס מעל לראשו של איווט, הוגשה כשהיא חמה. לא עזרו ההסברים המתחכמים של הש"סניקים שמדובר בקמפיין-לייט, וגם לא התירוצים המתפתלים על מסרים אגרסיביים יותר שנגנזו. איווט ראה את פרצופו זועק משלטי התעמולה עם הכיתוב הנלווה "רק שס חזקה תמנע התבוללות", והאסוציאציה המיידית שעלתה לו לראש הייתה: קמפיין "השטן" שהובילה ש"ס במערכת הבחירות הקודמת.
רק שאיווט, בתגובה, לא ביקש הסברים ולא שלח שליחים. בלי לומר מילה, הוא בעצם הסביר לש"סניקים: רציתם שטן? תקבלו שטן! ואכן, את התגובה שהוא הכין לראש מטה ההסברה בש"ס, אפשר להגדיר כתגובה שטנית במיוחד.
כאילו לא הספיקו לאטיאס הטפטופים הבלתי פוסקים של בנט ולפיד, שהכריזו זה מכבר כי הם לוטשים עיניים לבבת עינו ומחמל ליבו - תיק השיכון, בא הפרסום בסופ"ש שעבר על הסיכום בין איווט לביבי בנוגע להעברת תיק השיכון לידי ישראל ביתנו והרס לאטיאס את השבת. אצל ליברמן, מילה זו מילה ותגובה זו תגובה. עכשיו, כשהוא לא שר חוץ, אפילו הממלכתיות כבר לא מחייבת, ולא שכאשר כיהן כדיפלומט מס' 1, היא חייבה יותר מדי.
אחד ממייסדי ישראל ביתנו, נזכר השבוע במערכת הבחירות הראשונה של המפלגה, בבחירות 99', כאשר איווט קרא תיגר על מפלגת 'ישראל בעליה' בראשותו של שרנסקי. ש"ס בשביל הרחוב הרוסי, הייתה כמו אמסלם כיום ברחוב הש"סי: סדין אדום. קמפיין הבחירות של 'ישראל בעליה' התנהל על גבה של ש"ס וסימן את משרד הפנים כיעד לכיבוש. הקמפיין הנגטיבי, "ש"ס קונטרול? נאש קונטרול", הזניק את ישראל בעליה בסקרים ובישראל ביתנו, העולה החדשה למגרש הפוליטי, הפצירו באיווט לאמץ קמפיין דומה, להכות בש"ס בראשות דרעי, ולהציל שני מנדטים אבודים.
אבל אז, שלף איווט משפט טיפוסי, שהחברים לא שוכחים לו עד עצם היום הזה: "אני מעדיף לאבד שני מנדטים ולא לאבד חבר אחד". הקמפיין הנגטיבי נגד ש"ס נגנז ואת אותה מערכת בחירות סיים איווט עם ארבעה מנדטים מול שבעה לשרנסקי. ש"ס בראשות החבר-הטוב-האחד, דרעי, גרפה שבעה-עשר מנדטים. יותר משתי המפלגות הרוסיות גם יחד.
אפשר לפקפק בכנות הנאמנות החברית שעומדת מאחורי הסיפור, ובמיוחד כשהיא יוצאת מפוליטיקאי ערמומי שמזיז אנשים על הלוח, כמו פיונים (תשאלו את דני אילון), אבל עובדה היא שהחברות בין איווט לדרעי חגגה בר מצווה מחוץ לפוליטיקה והחזיקה מעמד גם כשדרעי היה לגמרי מחוץ לעניינים. מילה זו מילה. חברות זו חברות, ואולי, בהפוך על הפוך, דווקא הציניות והניכור שמאפיינים אותו במשחק הפוליטי, גורמים לאיווט לתת אמון במעט האנשים שהוא מקיים עימם יחסי חברות אמיתיים.
כך או כך, את הקמפיין הנוכחי של ש"ס שזיהה אותו במרומז עם התבוללות, איווט לקח ללב. לא פחות, ואולי אף יותר, מהביטוי "שטן" שהודבק לו ערב הבחירות הקודמות. אז, הייתה זו שליפה מהמותן. הפעם, זהו קמפיין מתוכנן – שהולך לו על הראש ומזהה אותו אישית עם התבוללות. בעיניו מזרות האימה של איווט, נמוך מזה, אי אפשר לרדת.
כשליברמן שומע טיעונים מהסוג הזה, הוא נוהג לשלוף מהאלבום המשפחתי, סיפור אישי, סטייל 'סבא שלי היה רב': "הרי סבא שלי היה נוסע איתי כילד בקישינב ומדבר איתי באידיש באוטובוס, כדי שידעו שאנחנו יהודים. אז שאף אחד לא יגיד לי מה זו יהדות. שאף אחד לא יטיף על התבוללות".
"בכלל", אומרים בישראל ביתנו, "הגיע הזמן שש"ס תפסיק להתנהג כמו מפלגת אופוזיציה. בכל תקופת העלייה הגדולה, ש"ס הייתה זו שהחזיקה במשרד הפנים ולתקופה מסוימת גם במשרד הקליטה. אז מה הם בוכים? על מי הם מתלוננים?".
כחודו של מחט
הקמפיין של ש"ס הקפיץ לו את הפיוז, אך האמת היא שלאיווט יש צרות גדולות יותר – ובפרט אחרי החלטת היועץ המשפטי ללכת עם כתב האישום בפרשת השגריר עד הסוף, ולדרוש הטלת קלון. המכנה המשותף הוא שגם לש"סניקים יש צרות גדולות יותר. המריבות על זהות היושב-ראש ממשיכות לגרום להם מחושים וכאבי-ראש, הסקרים הפנימיים של ישראל בכר ממשיכים להפוך לש"סניקים את הקרביים. בפגישה סגורה שנערכה בסופ"ש שעבר בנוכחות דרעי, אטיאס והרב משה יוסף, הועלו בפעם המי-יודע-כמה טיעונים שמגובים בסקרים, הקובעים כי רק העמדה של דרעי בראש, תספק את הסחורה. הטענה הושמעה אך אישור לא התקבל. מה שלא הפריע לקמפיין העצמאי לצאת לדרך.
שלטי תעמולה מוזמנים הונפו בשערי ירושלים, אך זו תהיה טעות להסיק שהכל מתחיל ונגמר בשלטי הרחוב. לפני הכל, זו האווירה בשטח – אליה נשאב דרעי, מדי יום ביומו, ובעיקר מדי לילה בלילו. דרעי חווה את השטח, לא רק בעצרות רשמיות של התנועה, בהן הס מלהזכיר את השם המפורש 'אריה-אריה' לבדו, אלא גם, שלא לומר בעיקר, בכינוסים פרטיים. ש"ס הרשמית פתחה בפני דרעי פתח "כחודו של מחט". את פתחי האולמות, דרעי פורץ לבד.
אלו לא הכינוסים הרשמיים שהמקסימום שמותר לעשות בהם, זה למחוא לדרעי כפיים. בכנסים הפרטיים, בלי הגושפנקא הרשמית של התנועה, האנרגיות מתפרצות, הגוף מתמלא אדרנלין. דרעי יוצא מתודלק, עד לכינוס התנועתי הבא. כך היה בשבוע שעבר, במסיבת חנוכה פרטית שנערכה בבת-ים, ביוזמת העסקן המקומי מוטי בוסקילה, דרעי נישא על כפיים ויצא עם אש בעיניים. לכן אין כל פלא, שאחרי מה שהוא חווה ערב-ערב, יש לדרעי רק בקשה אחת: תנו לי לחזור.
הקולות מהשטח רק מעצימים את תחושת הרדיפה של חלק מצמרת התנועה הקדושה. החשש מפני השתלטות של דרעי על התנועה מתגבר, ככל שעוצמת הדציבלים מהשטח עולה. עד כדי כך גדול האמון בין השלושה, שנמצא מי שהביע השבוע הערכה ולפיה הדרישה של איווט לקבל את תיק השיכון – היא בכלל איתות של דרעי לאטיאס, דרך החבר הטוב ליברמן. זה אומנם נשמע כמו קונספירציה אחת יותר מדי, אבל די בהעלאתה כדי לספר עד כמה גדול השלום בצמרת ש"ס. כשיחלפו הבחירות וחלוקת התיקים תגיע – האחווה והפיוס יחגגו הרבה יותר.
דרעי מצידו, נראה השבוע כמי ששועט קדימה כשהוא שם לנגד עיניו את מבחן המנדטים לבדו. בבוקר יום שלישי הוא מצא לנכון להרים טלפון מפויס לאלי ישי: "בוא נעבוד ישירות", הוא הציע, "שהעוזר שלי אברימי קרויזר, מול העוזר שלך יעקב בצלאל, יתאמו הכל. נצא לשטח ביחד, נקבע סיורים משותפים גם במגזר הערבי, נראה לכולם שלאחדות הזאת יש כיסוי". אז נכון שעוד לא נמצא הבנקאי שייתן לצ'ק האחדות של ש"ס מסגרת אשראי, אבל הפוליטיקה, כידוע, היא אומנות הבלתי אפשרי. אם השניים ישכילו לשחק את המשחק עד לבחירות, יש סיכוי שבקלפי גם נראה תוצאות.
אלקין סטייל
נחזור לאיווט: הש"סניקים ממש לא מתנצלים וגם לא מתכוונים – כמו שליברמן התחייב השבוע אחרי שעלב ב"שלוש הוויבערס", ציפי, שלי וזהבה - לשבת בחושך ולחשוב על מה שעשו. דווקא ביהדות התורה נמצא מי שמזכיר כי במבחן התוצאה, ליברמן הוכיח לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו, שהוא לא בדיוק איווט האיום שש"ס מנסה לצייר לנו כיום: "אנחנו עובדים איתו בשיתוף פעולה מ-96', מהימים בהם היה מנכ"ל משרד רה"מ בקדנציית נתניהו הראשונה. אין מה לומר, האיש יודע איך לדבר לקהל היעד הרוסי והמסרים שלו לא תמיד נעימים לאוזן, אבל תכל'ס, אף קואליציה שהוא ישב בה לא התפוצצה על יחסי דת ומדינה".
לתובנה הזאת יש להוסיף הערת אזהרה: בסוגיית גיוס בני הישיבות ליברמן תפס צד בצורה ברורה והבהיר, כולל בראיון שהעניק בשעתו ל'קו עיתונות', כי הוא לא מוכן לפשרה: "אבל צריך לשים לב, שבניגוד למופז שפרש מהקואליציה, ליברמן נשאר. הוא גם הבהיר כי אם יימצא רוב שיתמוך במתווה יעלון, הוא יקבל את ההכרעה ולא ישבור את הכלים", מזכיר הח"כ הבכיר ביהדות התורה.
חייבים להודות שהח"כים עשו עבודה לא רעה מול אגף כוח אדם בצה"ל, מה שכמובן לא עוצר את שטף התלונות שהם ממשיכים לקבל, כמו ביקורת על המתנה בלשכת הגיוס שנמשכה שלוש שעות. לא נעים, לא נורא. בימי הזוהר של ועד הישיבות, ההמתנה הייתה הרבה יותר ארוכה
השאלה מה עובר בראש של איווט, אינה רק תהייה על אירועי העבר, אלא הצצה קטנה לעתיד שממתין לנו מעבר לפינה. כמעט בכל קונסטלציה, ליברמן הוא זה שיקבע את זהות הסדר הגיוס ביום שאחרי הבחירות. "עד לחבירה עם הליכוד לא הייתה לו ברירה. לפיד נגס בו וכשעיין בתוצאות הסקרים הוא חשש שמפלגת לפיד תהיה גדולה יותר ממפלגתו, לכן המסרים שהשמיע היו בהתאם. אחרי הבחירות, זה ייראה לגמרי אחרת. העיניים של איווט נשואות לכיבוש הליכוד, וכדי להגשים את החלום, איווט יודע שהוא לא יכול להפוך לאויב החרדים ולאיש שפירוק 'גוש ימין-חרדים', יירשם על שמו".
אז נכון שאין כמו הפחדה מפני קואליציה חילונית כדי להריץ מצביעים חרדים לקלפיות, אבל כל מי שמכיר את נתניהו יודע שהדבר האחרון שהוא יעשה זה לבעוט בחרדים – שמהווים עבורו את השותפים הכי אפקטיביים, במחירים הכי אטרקטיביים.
גם כשעל דלתו יתדפקו כל פליטי הריאליטי של מפלגות המרכז, נתניהו יעשה הכל כדי שלא להפקיר את גורלו בידיהם של לפיד ו/או יחימוביץ ו/או לבני, מתוך ידיעה כי ברגעי השפל שעוד יבואו, הם יפנו לנתניהו כתף קרה, יעשו את החישובים האישיים שלהם וברגע שזה ישתלם להם – יקומו ויפרשו. החרדים, לעומת זאת, נמצאים בממשלה כדי להישאר וכמה שיותר.
מסרים ברוח זו הועברו בישיבת 'שרינו', כאשר ראש הממשלה הבהיר לשרי הליכוד כי אינו מוכן לשמוע דיבורים על קואליציה ללא חרדים. החברים התיישרו בהתאם, ואפילו יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, הבהיר לחברי-הכנסת החרדיים כי דבריו על קואליציה ללא חרדים, הוצאו מהקשרם. זה מה שנקרא: אלקין סטייל.
ים של דמעות
נקודת הפתיחה של המו"מ הקואליציוני ביום שאחרי הבחירות, תהיה קשה בהרבה מכל המערכות הקודמות. לא תיקים ולא ועדות – אלא אך ורק גיוס בני הישיבות. על זה, ועל זה בלבד, תקום ותיפול השותפות עם נתניהו.
עד שנגיע לרגע האמת, צריך להודות שהחבר'ה החרדיים, ובראשותם מוישה גפני, עושים עבודה בכלל לא רעה. בסדרת פגישות מול הפיקוד הבכיר של אגף כוח אדם בצה"ל – הם הצליחו להגיע להבנות שקטות, כמעט בכל החזיתות האפשריות.
צווי הגיוס שנשלחו, נושאים בחובם תאריכי יעד רחוקים, כמו פצצה מתקתקת עם מנגנון השהיה למועד בלתי ידוע – רק איור וטוש אדום חסרים להשלמת ההמחשה. אומנם המועד הקרוב ביותר שמופיע בצווים שנשלחו, הוא בקיץ הקרוב, אך צווים רבים, מציינים את 2015 כיעד לגיוס, וזאת במטרה לגמד את הבעיה ולאפשר מקצה שיפורים להעברת חקיקה מסדירה.
גם עניין הבדיקות הרפואיות, אומנם לא נפתר לחלוטין - אך טופל. מקרים של בחורי ישיבות שזוכים ליחס עוין בלשכות הגיוס, כמעט ואינם מדווחים יותר. במקרים רבים גובשה הבנה שקטה, והבדיקות נערכו באופן קבוצתי לכל בני הישיבה. הפקודות שהועברו ללשכות הגיוס, היו חד משמעיות: לנהוג ברגישות. כל הפעילות הזאת, לא עוצרת כמובן את שטף התלונות שמוסיפות להיערם בלשכות הח"כים - כמו האימא שהתקשרה והגירה דמעות בהיסטריה, על כך שבנה המתין בלשכת הגיוס שלוש שעות. לא נעים, לא נורא. בימי הזוהר של ועד הישיבות, ההמתנה במסדרונות הוועד הייתה הרבה יותר ארוכה.
הפיקוד הבכיר באכ"א העביר לח"כים החרדיים מסר ברור למדי: "אין לנו עניין להפוך לציידי בחורים ולנהל מרדפים אחרי עריקים בישיבות. הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להשליך את צה"ל לתוך הקלחת הפוליטית של גיוס בחורי הישיבות". אז נכון לעכשיו, שוטרים צבאיים לא יישלחו לישיבות ומה שנשאר לחברים החרדים זה להביא כמה שיותר מנדטים – כדי להתייצב לשידוך מול נתניהו ולדרוש 'סידור מלא'.
החשבון שהח"כים החרדיים עושים, פשוט למדי: "הרי גם בלי חרדים בקואליציה, נתניהו יודע שהמצב הנוכחי לא יוכל להימשך והוא יהיה חייב להעביר 'הסדר גיוס' בחקיקה. אז למה לו לעשות את זה בלעדינו כשהוא יכול להוביל את 'הסדר בוגי' שכבר הסכמנו עליו עקרונית, ולקבל בתמורה קואליציה יציבה?". לא ש'מתווה בוגי' הוא מציאה גדולה. למי שהספיק לשכוח – כלולות בו אמירות קשות, כולל סנקציות כלכליות על הישיבות במקרה של אי-עמידה ביעדים. ולמרות זאת, אם ההסדר שהציע בוגי יתגבש לבסוף לחקיקה בכנסת, לא נתלונן.
עד כאן נקודת המבט של ח"כי יהדות התורה, שבניגוד לאווירת הנכאים ולכל המקלות שתקועים בגלגלים, מציגים תחזית אופטימית למדי. הבעיה היא, ששבענו די והותר מתחזיות אופטימיות מהסוג הזה במהלך הקדנציה החולפת. ביבי הבטיח, ביבי יסדר. בסוף הוא סידר. אותנו.
אקדומי פורענותא
המערכה על ההסדר לא תתחיל במו"מ שאחרי הבחירות – היא כבר החלה. כל יום שחולף מבלי שסוגיית הגיוס עומדת בלב הקמפיין, מקדם אותנו לעבר המטרה. השתלהבות יצרים בשלבים הנוכחיים של מערכת הבחירות, עוד עלולה בקונסטלציות מסוימות לגרור את נתניהו לשלוף הצהרות כובלות, שהוא יתקשה להשתחרר מהן אחרי הבחירות.
זו הסיבה שבשלבים הנוכחיים צריך לעשות הכל כדי למנוע את הפיכת הגיוס ל'אישיו'. יפה עשה גפני כשנמנע מלהיגרר לשיירת הפטפטנים שהשתרכה לה בשבוע שעבר מאחורי עגלת הרחבת השירות האזרחי. לרגע אחד הוא כמעט התפתה לעלות לעימות רדיופוני מול יאיר לפיד ולשאול אותו איך מי שהבטיח פטור לחמש שנים, נזעק כנשוך נחש דווקא כשמרחיבים את מעגל המשרתים. אבל גפני שכבר התרגל לכלוא את רגשותיו המתפרצים בכל כך הרבה תחומים, כבש את רצונו והמשיך לשמר את קו אי-הלוחמה.
במשקפיים הללו צריך לראות גם את ההחלטה החד-משמעית שנתקבלה, להורות לבני הישיבות להתייצב בלשכת הגיוס. זו אינה רק הסברא התלמודית של "אקדומי פורענותא לא מקדימינן". יתירה מזאת, אי-התייצבות בלשכות הגיוס - זו הפורענות עצמה. העלאת הנושא כיום, היא מתכון לאסון. רק זה מה שחסר לנו, שמאות בחורי ישיבות יצהירו על עריקות ובמו ידינו השלומיאליות נהפוך את סוגיית הגיוס לנושא החם של מערכת הבחירות.
בינתיים זה עובד לא רע. בסוף-השבוע שעבר, התפרסמו כתבות ב'ידיעות' וב'הארץ' שפרגנו להתנהלות ההדדית של הצבא והחרדים. במקום לשתוק ולקרוץ, נמצאו כאלו שהדפיסו את הכתבות ונופפו בהן כדי להוכיח את ניצחון המתייוונים. מהצד, זה נראה יותר כמו שפיכת פך שמן טהור למדורה ובפרט כשנחשפים למסרים הסמויים שהועברו לח"כי דגל התורה, אשר כללו הבטחות להשמעת טקסטים מרוככים בנושא הגיוס, בתמורה להתגמשות פוליטית בהרכב הרשימה.
איווט שלף משפט טיפוסי: "אני מעדיף לאבד שני מנדטים ולא לאבד חבר אחד". אפשר לפקפק בכנות הנאמנות החברית, ובמיוחד כשהיא יוצאת מפיו של פוליטיקאי ערמומי שמזיז אנשים כמו פיונים (תשאלו את דני אילון), אבל עובדה היא שהחברות בין איווט לדרעי חגגה בר מצווה מחוץ לפוליטיקה
זה-מה-יש בדגל התורה, ובעצם, לא רק זה. גם מול ש"ס, היחסים לא משהו. אז דרעי וגפני אומנם שוחחו השבוע וסיכמו על הגשת תגובה משותפת לעתירה שהוגשה נגד הדרת נשים ברשימות החרדיות (לך תסביר לשופטים הנכבדים, שש"ס היא התנועה האחרונה שמדירה נשים ממעגל מקבלי/מקבלות ההחלטות), אבל האווירה עדיין טעונה. בבית מרן הגר"ע יוסף, לא מצליחים להבין איך זה שאחרי כל התיאום ושיתוף הפעולה בין החצרות, לא יוצאת הבהרה ברורה מחזו"א 5 נגד רשימתו של הרב אמנון יצחק. למכתב שפורסם השבוע בשם בית ראש הישיבה עם ההוראה הנלווית, לתמוך רק ביהדות התורה, הם מתקשים לקרוא "מכתב הבהרה", ולראיה, הם מצביעים על הרב אמנון, שממשיך לשעוט לעבר הקלפי במהירות של 140 קמ"ש.
כל הסיבות שפורטו ועוד, גורמות לדגל התורה לבוא מוחלשת-כוח מול אגודת ישראל – שגם השבוע, עדיין לא מצאה את הנציג שיסכים לוותר ברוטציה על המקום השישי, לטובת השביעי של דגל התורה. בישיבת פתיחת מטה הבחירות שהתקיימה בראשית השבוע באור יהודה, גפני הזכיר לכולם שבבחירות הקודמות, כשחסידויות קטנות וגדולות נמנעו מלהצביע, או הצביעו למחצה, דגל התורה לא התחשבנה, "כי שותפות זו שותפות. והרי ברור לכל שאנחנו מהווים לפחות חמישים אחוזים מכלל מצביעי יהדות התורה, אז לבוא כיום ובמקום השישים-ארבעים, שגם זה בדיעבד מבחינתנו, לתת לנו רק שליש? זה פשוט לא יעלה על הדעת".
אפשר לומר בהכללה, שבאגודת ישראל מבינים שהצדק עם גפני, הבעיה היא שמבין רביעיית הח"כים העתידיים, לא נמצא מי שמוכן לנדב את מקומו לחצי קדנציה. ליצמן ממילא מחויב לחצי קדנציה מול המקום השישי. פרוש כבר נתן את חלקו בקדנציה האחרונה. נותרו רק ויז'ניץ שלא מרגישה מחויבת, ובעלזא שכבר ויתרה מבחינתה על המקום החמישי. מכל הסלט הזה, לך תוציא איזושהי הבטחה.
כל הסאגה הזאת עוד תתייתר מאליה אם כך זה יימשך ויהדות התורה תקבל רק חמישה מנדטים. כי בינתיים, בוקה ומבולקה זה אנדרסטייטמנט למה שקורה ביהדות התורה. הישיבה החגיגית של פתיחת מטה הבחירות, לא סוקרה למחרת היום ב'יתד נאמן' ובמשרדי דגל התורה היה מי שהסביר, בשפה שליצמן מבין, כי כל עוד לא תימצא הנוסחה שתבטיח רוטציה, המפלגה תעבוד ב"מתכונת שבת".
עם האנרגיות הללו צריכה יהדות התורה לרוץ קדימה. הנחמה היחידה הינה שבש"ס – המצב לא טוב יותר. בשביל כלל המצביעים החרדיים שניצבים לפני מערכת בחירות גורלית, זו נחמת שוטים. עבור חברי-הכנסת של יהדות התורה שהשכילו להתנהל בשלום יחסי בכל מהלך הקדנציה האחרונה והנה דווקא עכשיו הם יוצאים למלחמה, זו נחמת עניים.
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.
הצגת כל התגובות