בדף היומי מסכת מכות דף י"ג (ע"ב) שנינו - חייבי מיתות בית דין — אינו בכלל מלקות ארבעים, שכן גם אם עשו תשובה — אין בית דין של מטה מוחלין להן, אלא דנים אותם למיתה, ואין אדם נענש פעמיים על אותה עבירה.
החיד"א זלה"ה (בספרו "דברים אחדים" דרוש ז') מבאר שלכן לא מועילה תשובה לבית דין של מטה, מפני שהאדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב, ואין אנו יודעים אם תשובתו אמיתית או לא.
ועפי"ז כתב שמדויק הפסוק שנאמר במלקות: ונקלה אחיך "לעיניך", כלומר שבמלקות אפשר לראות בעינים שאחיו לקה, מה שאכן כן -בתשובה זאת לא יראה האדם לעינים, רק ד' יראה ללבב, ולכן אי אפשר לכפר ע"י זה.
בשו"ת נודע ביהודה (קמא או"ח סי' ל"ה) חקר בטעמו של דבר למה לא מועיל תשובה לכפר עונו ולבטל ממנו דין מיתת בית דין.
וכתב דאם כן תבטל כל מיתת בית דין, שכל אחד יאמר שהוא שב מעוונו, והרי מיתת בית דין מוכרחת, ולכן בהכרח דלא מועיל תשובה.
אלא שהקשה דעדיין נאמר שכל שעשה תשובת המשקל המוזכר ברוקח ובשאר ספרי קודש, בטל ממנו דין מיתת ב"ד, ומיתת ב"ד יצוייר במי שלא עשה תשובת המשקל.
וכתב דמזה מוכח שכל דין תשובת המשקל המבואר בספרים אינו מעכב בעיקר דין תשובה, ועיקר התשובה היא החרטה בלב, וברגע אחד, ובכל השאר אינו מעכב.