במשנה -סנהדרין פד, א נאמר: "אלו הן הנחנקין: המכה אביו או את אמו". כלומר, בן החובל בהוריו עובר עבירה חמורה שחייבים עליה עונש חמור.
בגמרא (סנהדרין פד, ב) דנו החכמים בשאלה: האם מותר לבן להקיז דם לאביו? מסופר כי רב לא התיר לבנו להוציא ממנו קוץ, מחשש שמא יעשה בו חבורה שלא בכוונה. גם מר בריה דרבינא לא התיר לבנו לפתוח לו בועה של מוגלה, שמא יגרום לו חבלה ויעבור על איסור חמור.
דברי המנחת חינוך – רפואה ברצון האב
בספר מנחת חינוך (פרשת משפטים, מצוה מח, אות ב) מבואר חידוש משמעותי ביחס לדין ריפוי הורים על ידי בניהם. החכמים שהחמירו ואסרו על הבן לרפאות את אביו, נימקו זאת בחשש שמא הבן, שלא בכוונה, יגרום חבלה שאינה הכרחית לצורך הרפואה. אך אם האב מוחל ואף מורה לבנו לרפאותו, הרי שאין הבן חייב כלל, אפילו במקרה של שגגה.
הכרעת השולחן ערוך והרמ"א – איסור וטעם ההיתר בדיעבד
השולחן ערוך (יורה דעה רמא, ג) פוסק לחומרא, וקובע:
"היה קוץ תחוב לאביו, לא יוציאנו, שמא יבא לעשות בו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם, או רופא, לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה".
לעומתו, הרמ"א מגיה ומוסיף:
"במה דברים אמורים? בשיש שם אחר לעשות. אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער, הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשוהו לעשות".
בשו"ת משנה הלכות (חלק ט, סימן תד) מוסבר כי הרמ"א מסכים עם השולחן ערוך שלכתחילה אין הבן רשאי לרפא את הוריו, ובוודאי אם קיים רופא אחר שיכול לעשות זאת. אך בדיעבד – אם אין אחר שיכול לרפא או שהרופא האחר אינו נמצא כעת, וההורה מצטער ומבקש מבנו עזרה, ניתן להקל ולהתיר. ואף נראה כי השולחן ערוך עצמו מודה בכך במקרה של דיעבד, אך להלכה למעשה נמנע המשנה הלכות מלהורות היתר בזה.
הכרעת הגרש"ז אויערבאך
בשו"ת מנחת שלמה (חלק א, סימן לב) פוסק הגרש"ז אויערבאך כי לצורך רפואה וברשות ההורים, מותר לבנים לבצע עבור הוריהם פעולות רפואיות שונות.
להלכה ולמעשה מסיק הגרש"ז כי אם להורים אין אפשרות לשלם למטפל אחר, והיה נוח להם שבנם יבצע את הזריקות, ניתן להסתמך על דברי המנחת חינוך ולהתיר זאת. שכן, כפי שמבאר המנחת חינוך, כל הדיון בסוגיה האם לבן מותר להקיז דם לאביו נסוב על מקרה שבו האב לא נתן הסכמה. גם האמוראים שהחמירו לא התירו לבניהם ליטול מהם קוץ מחשש לפגיעה מיותרת, אך כאשר ההורה מורה לבן לרפאותו, אין בכך כלל איסור.
על אף שהמנחת חינוך עצמו מציין כי לא מצא לכך מקור מפורש, הוא קובע כי "הסברא נותנת כן ונלענ"ד ברור". לפיכך, הגרש"ז סובר כי ניתן לצרף סברה זו לנימוקים נוספים ולהתיר לבן לבצע טיפול רפואי באמו.