במסכת סנהדרין דף מ"ח שנינו: תנו רבנן: הרוגי מלכות שהרגם המלך בבית דינו מפני שחטאו לו — נכסיהן שייכים למלך, ואילו הרוגי בית דין — נכסיהן שייכים ליורשין. וברש"י כאן מבואר שדין הרוגי מלכות נכסיהם למלך הוא רק במלכי ישראל.
אך הרשב"א בתשובה (ח"א סי' אלף קנ"ט) מבאר שדין זה שייך גם כן במלכי אומות העולם.
וכתב הגרי"ח סופר שליט"א דמקור הרשב"א הוא עפ"י דברי התוס' (סנהדרין כ:) שכתבו בסוף דבריהם דאחאב לא נחשב כמלך ישראל כיון שלא מלך על יהודה וגם לא מלך מאת המקום ברוך הוא. ומכאן אנו למדים שהדין הזה אותו למדנו מאחאב אינו דווקא במלכי ישראל, שהרי אחאב גופו לא היה ממלכי ישראל.
רק מורד במלכות, נכסיו למלכות
והנה במאירי חידש: ומכל מקום יראה לי שלא נאמר בהרוגי מלכות להיות ממונו למלך אלא במורד בלבד, אבל בעבירה שבית דין לא המיתו עליה, אם מצד שאין שם התראה או שאין שם ראיה ברורה וכו’ שאף לבית דין יש להם רשות באלו להרוג בהוראת שעה כמו שהתבאר, ממונם ליורשים". מבואר, דכל דין דהרוגי מלכות ממונם למלך זה רק במורד, לא בדבר שיש למלך להרוג מטעם דיני מלוכה.
יש שכתבו שכן משמע מדברי הרמב"ם (הל’ מלכים ריש פ"ד: שיש לו (למלך) לגזור, שכל מי שיגנוב המכס - ילקח ממונו או יהרג, שנאמר (בפרשת המלך, שמואל־א ח) ואתם תהיו לו לעבדים'" – ושם מבאר שהמלך זוכה בנכסיו של הרוגי מלכות הוא מטעם שמרד במלך ולפיכך יש למלך להחרים ממונו.
משלוח מנות בפורים משום מורדים במלכות
כתב הגאון בשו"ת ברוך השם מהרב משה רוטמן (חידושי הש"ס סימן ט) שצריך להבין באמת מה הייתה הכונה של אנשי כנה"ג בדור מרדכי שהתקינו
לשלוח מנות מנות איש לרעהו, שלא מצינו כן בשום יום בשנה, ולא בכל הרגלים רק בפורים, מהו באמת טעמא דמילתא, אך הענין נכון לפענ"ד בהקדם להסביר מה שהביא הרמ"א באו"ח שהותר גזל בפורים, וכיצד יתכן דבר זה שלכאורה נוגד את דת התורה הקדושה, ובאמת צווחו ע"ז כמה פוסקים, ואמרתי דהדברים נאמנו מאד, דהנה איתא בסנהדרין (מט ע"ב) הרוגי מלכות נכסיהן למלכות וקיי"ל כן והרוגי מלכות עכו"ם ג"כ הדין כן, ולפי"ז כשהיו ישראל בימי המן בכלל הרוגי מלכות, הרי לא היו נכסיהן בשם נכסי בעליהן, כי לא היו הנכסים שלהם רק למלך אחשורוש, וא"כ כשחזרו וזכו בהן זכו מדין הפקר, וכל הקודם זכה.