פרק קמא- מאימתי
דף ב
*מעלת הגשמים.
א. מעלת הגשמים והזכרתם בתפילה 1. התנא פתח במאימתי, להו''א דסמיך על המשנה בברכות דמזכירין גבורות גשמים ודחי א''כ ליתניה התם, ולמסקנא קאי על ר''ה דסליק מיניה וקאמר בחג נידונים על המים. 2. נקט גבורות גשמים מפני שיורדים בגבורה בגז''ש חקר מבריאת העולם דכתיב ביה נאזר בגבורה. 3. הזכרת הגשם בתפילה ולעבדו בכל לבבכם וזו תפילה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם. 4. שלש מפתחות בידו של הקב''ה שלא נמסרו ביד שליח: גשמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו לתת מטר ארצך בעתו, יולדת ויפתח את רחמה, תחיית המתים בפתחי את קברותיכם, וי''א אף פרנסה דכתיב פותח את ידך ולאידך הוי בכלל גשמים. 5. לא נעצרים: טל ואף בימי אחאב נעצר רק טל של ברכה ולכן אין חובה להזכיר, רוח מצויה דעמ''י נמשלו להם שא''א לָעולם בלא רוחות ובלא ישראל, וכן עבים בחרפי שקודם המטר. 6. אם אמר מוריד הגשם בקיץ או לא הזכיר בחורף מחזירין אותו, אבל אם אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו כיון דלא מיעצר. 7. עבים ורוח נוחה דלאחר מיטרא הוו כמיטרא, שמשא לאחר הגשם כתרי מיטרי ושלג להרים כחמש מיטרי, למעט גילהי דלילא ושמשי דביני קרחי. 8. התועלת: שלג להרים, גשם חזק לאילנות, מיטרא ניחא לפירות, ועורפילא מהניא אפילו לגרעין שבקרקע לנבוט, ות''ח נמשל לזה וכן אמרינן שת''ח הכועס אורייתא קא מרתחא ביה וצריך להיות קשה כברזל אך להנהיג עצמו בניחותא.
שאלות לחזרה ושינון
א. מעלת הגשמים והזכרתם בתפילה (8)