דף כט
*מחצה כרוב. *רוב סימן בחולין ובקדשים. *חלות השחיטה ובסוף.
א. מחצה על מחצה לרב הוי כרוב ולרב כהנא אינו כרוב, להו"א פליגי בשחיטה האם ה' אמר למשה לא תשייר רובא או שחוט רובא, ולמסקנא בשחיטה לכו"ע בעינן רוב הניכר ופליגי במחצה טהורין ומחצה טמאין דלרב בא בטומאה דאין צבור נדחין. והשמועות 1. חצי סימן בעוף ואחד וחצי בבהמה פסול, לרב מדרבנן שמא יפחות מחצי בדיוק. 2. תנור שחילקו לשני חלקים שווין שניהם טמאים כיון דא"א לצמצם ש"מ דאפשר לצמצם טהורין, ודחי דא"א לומר שבשניהם יש רוב. 3. שחט חצי גרגרת ושהה וגמרה כשר, רב מוקי בעוף דברוב כשר ובפחות מרוב לא עשה כלום. 4. חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר, דחינן דבטריפה בעי רוב הנראה לעינים, ומטעם זה פשטינן דה"נ בשחיטה לכו"ע בעינן רוב הנראה לעינים.
ב. הדין שרוב סימן ככולו נכתב פעמיים, ואמרינן דחד בחולין וקמ"ל דבעי רובא וא"צ לדם וחד בקדשים וקמ"ל דאף שצריך לדם א"צ שישחט כולה. והשמועות דרישא בחולין וסיפא בקדשים 1. ברישא השוחט ואי בקדשים הו"ל למימר המולק, ובסיפא קאמר שחיטתו כשירה איידי דסליק מבהמה. 2. נאמר ברישא אחד בעוף ואי איירי בקדשים איכא עולת העוף דבעיא שני סימנים, והסיפא קאמרה רוב כל אחד ולא אמרינן רוב שנים היות ולא פסיקא ליה שהרי חטאת העוף בסימן אחד. 3. לר"י עד שישחוט את הורידין, ואי רישא בקדשים אמאי פליגי רבנן והרי צריך לדם. 4. סיפא בקדשים דאמרינן השוחט שני ראשין כאחד שחיטתו כשירה וזהו דיעבד, דווקא בקדשים דילפינן שנאמר תזבחהו. 5. סיפא איצטריך למימר דביו"כ שנינו שהכה"ג קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו ואף בלא זה כשר כיון שרובו ככולו, ואין ראיה דכשר מזה שאחר יכול לגמור את השחיטה ואינו נחשב שנעשתה עבודה ביו"כ שלא ע"י הכה"ג דקס"ד פסול מדרבנן קמ"ל דרק מצוה למרק.
ג. חלות השחיטה לר"ל לבסוף ולרבי יוחנן מתחילה ועד סוף, ולא פליגי כאשר הסימן הראשון נעשה ע"י גוי דהוי טריפה ולא כשמלק בעולת העוף סימן אחד למטה דפסול, אלא כאשר שחט בחוץ לרבא סימן אחד ולרב יוסף מיעוט סימן דר"ל פוטר ור"י מחייב. והשמועות 1. כל העסוקין בפרה אדומה מטמאין בגדים ואם אירע פסול בשחיטתה אינה מטמאה בגדים ולא אמרינן דקודם פסולה מטמאה, ודחי דאיגלאי מלתא למפרע שלא היתה שחיטה כלל. 2. לר"ל הו"ל למימר דבשחט בתרי גברי רק האחרון מטמא, ובעי למידחי כראב"ש הסובר שאין שנים שוחטין שנאמר תזבח, וקשיא דאף לדידיה ניתן לחלק שאדם אחד השוחט בשני סודרין הראשון טהור והשני מטמא, אלא מיירי בפסול פרה ולא בהכשירה. 3. השוחט קרבן על החמץ בפסח חייב מלקות, וקרבן פסח ששחטו לשם שלמים חייב מכיון שהוא כשר, ובשחטו לשם פסח פטור והקרבן פסול מכיון דבעיא עקירה וזהו אם הבעלים נדחו לפסח שני, ואם לא נדחו למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הקרבן נפסל מתחילת השחיטה. ולר"ל מקשינן דכאשר התחיל לשחוט אידחי מפסח וממילא הוי שלמים וחייב, ותירץ דעדיין הקרבן עומד לדמי פסח כל זמן שמפרכסת וא"כ הקרבן פסול ופטור ממלקות.
שאלות לחזרה ושינון
א. המח' במחצה על מחצה והשמועות (4)
ב. מנין שרישא איירי בחולין וסיפא בקדשים גבי רוב סימן ככולו (5)
ג. חלות השחיטה המקרים ובמאי פליגי, והשמועות (3)