דף כה
א. החיובים בשבועה 1. דברים של עצמו ושל אחרים כגון שאתן לפלוני או שנתתי, וזהו מתנה לעשיר דאל''כ הויא מצוה. 2. דברים שיש בהן ממש ושאין בהם כגון שאישן או שישנתי, וזה חומר בשבועות מנדרים. 3. שאזרוק צרור לים ושזרקתי.
ב. שבועה שזרק פלוני צרור לים, רב מחייב דאיתא בלאו והן ושמואל פוטר דליתיה בלהבא. והשמועות 1. רי''ש מחייב רק על העתיד ואתיא כשמואל, ור''ע מחייב אף על לשעבר. ור''ע אתיא כרב, ומוקמינן דאתי אף כשמואל וסובר שר''ע יודה דפטור בשבועה דלא שייכא להבא. 2. נשבע לקיים מצוה, לריב''ב חייב דלא מצריך שיהא בלאו והן ואתיא כרב, וחכמים פוטרים ואתו כשמואל, ומוקמינן דאתו אף כרב וסובר שיודו לחייב אף בשבועה שאין בה להבא כיון דאינו מפורש בקרא. 3. לא הנחתי תפילין היום חייב אף דליתיה בלא אניח, ודחי דאתי למלקות. 4. שבועת שוא היא נשבע לשנות את הידוע וניכר לשלשה בנ''א, קאמר דבלא ניכר הוי שבועת שקר ולא בטוי כיון דאינו בלהבא. 5. בשבועת העדות שנשבע ידעתי או העדתי ה''נ פליגי, ונחלקו אי רב פליג גם בנשבע שאני יודע לך עדות והוא אינו יודע.
ג. מדוע שבועת העדות נכתבה בנפרד ויצאה מכלל שבועת ביטוי 1. לשמואל הואיל וליתיה בלהבא. 2. לרב: להו''א לחייב תרתי, ודחי דנאמר לאחת. 3. להו''א דאביי הואיל ואינו בלאו והן, ולפי זה הנשבע שיודע עדות והוא אינו יודע פטור. 4. למסקנא דאביי ישנו בלאו והן גבי הפסולים לעדות, להכי איצטריך קרא דחייב רק אחת, ושבועת העדות יצאה כדי לחייב בה על המזיד כשוגג. 5. לרבא יצאה משום דהוה דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש.
שאלות לחזרה ושינון
א. החיובים על מה שנשבע (3)
ב. המחלוקת בשבועה דליתא בלהבא, והשמועות (5)
ג. מדוע שבועת העדות נכתבה בנפרד ויצאה מכלל שבועת ביטוי (5)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com