פרק שלישי – שבועות שתים
דף כ
א. הלשונות בשבועה 1. שבועה שאוכל משמעותה דאכילנא, והא דאמרינן דכוונתו שלא אוכל איירי במפצירים בו לאכול, או שאמר שאי אוכל והקמ''ל דלא אמרינן שנכשל בלשונו ולא התכוון לכך. 2. מבטא הוי שבועה לכו''ע, והפסוק להו''א כי תשבע לבטא ולמסקנא ונדריה עליה או מבטא שפתיה. 3. איסר, לרבא שבועה ולאביי מתפיס בשבועה. 4. איסור איסר לרבא לפי הלשון שהוציאו, דהטיל הכתוב את איסר בין נדר לשבועה. 5. מתפיס בשבועה, לאביי הוי כמוציא שבועה מפיו, ולרבא אינו כנשבע ולדידיה הברייתא איירי בעיקר נדר שפירשו ותלאו בדבר שכבר נדור בו.
ב. שם האיסור בשבועת ביטוי: להבא לרב דימי שקר ולרבין בלא יחל, ולשעבר לרב דימי שוא ולרבין שקר. והשמועות 1. שוא ושקר אחד הן, אתי כרבין דתרוייהו לשעבר, ורב דימי מיישב כדלקמן. 2. שבועת שקר נשבע להחליף לשעבר, ולרב דימי נשבע ומחליף להבא. 3. שמעינן דלשעבר הוי שקר, דאמרינן שלוקה אף על שבועת שקר שאין בה מעשה מייתורא דשוא וע''כ איירי לשעבר דלא שייכא בעתיד. 4. שבועה שלא אוכל זו היא שבועת בטוי משמע דממעט אכלתי ולא אכלתי ממלקות, ודחי דנתמעט מקרבן וכרי''ש דמחייב קרבן רק על העתיד, ולמסקנא אתי למעוטי ממלקות למי שנשבע שיאכל ולא אכל. 5. זו היא שבועת שוא שלוקה על זדונה משמע דממעט דליכא מלקות על לשעבר, ודחי דאתי לרבות קרבן על לשעבר וכר''ע, דלמסקנא כל הברייתא אתיא כר''ע דמחייב קרבן גם על שבועה לשעבר.
שאלות לחזרה ושינון
א. הלשונות בשבועה (5)
ב. המחלוקת מהו שם האיסור בשבועת ביטוי, והשמועות (5)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com