מגיפת הקורונה כאן ובגדול. רבים מתלוננים על ההגבלות הקשות, בחדשות מובאים תיאורים על אי אלה ישיבות בודדות שלא שומרות על הוראות משרד הבריאות, ושוטרים נאלצים לפזר את הלומדים.
כעת אנו חושפים אגרת של 'ראש שיבת ציון השלישית' אדמו"ר רבי מנחם מנדל מוִויטֵבְּסְק זי"ע על מגיפה קשה ביותר שהכניסה את קהילת החסידים בגליל להסגר מפורים ועד שבועות, מצמרר!
- בהלת ה'קורונה': זה מה שהחיד"א עשה בבידוד
- כשהרמ"א קבע: "השם יתעלה הוא המוחץ והרופא"
- פולמוס הלכתי: האם מותר לבקר חולה מדבק?
טבריה שנת 1786: תשע שנים בלבד לאחר עלייתם לארץ הקודש של תלמידי הבעש"ט רבי מנחם מנדל מוִויטֵבְּסְק ורבי אברהם מקאליסק זכותם תגן עלינו אמן, ומגיפה קשה מפילה חללים רבים מהם.
קשיים רבים היו לאבותינו בחזרתם מהגלות לארץ המובטחת. רק שליש מהעולים הגיעו בשלום לארץ ישראל! וגם שם הם לא ליקקו דבש... בירושלים, הם לא יכלו לגור מחמת חובותיהם של החבורה השבתאית של ר' יהודה חסיד לטורקים. ובטבריה לא חסרו להם פוגרומים, מחלות, השלטון הטורקי התעמר בהם כהוגן, וסכסוכים עם הקהילה הספרדית. שיא השיאים היה 'מגיפה' שבעקבותיה נאלצו להסתגר מפורים ועד שבועות!
תיאור אוטנטי על המגיפה כותב הגאון הקדוש רמ"מ מוִויטֵבְּסְק ליהודי הגולה על הצלתם ממגיפה קשה (נביאה בתרגום חופשי)
המכתב נפתח: "הנה שמחה וגיל ברעדה תבואנה, לקול צללו שפתינו כי נרננה, ונודה לה' כי אנף בנו, וכי שב אפו וינחמינו...", היינו מימי הפורים עד כמה ימים בחודש אייר בהסגר, נשארנו פה כי טבריה היא עיר חביבה ולא נסענו לעיר אחרת עד יעבור זעם, "כי אנא מפניו נברח? סגרנו עצמינו בחצר חדשה שלי יותר מערך מנין כדי להתפלל בציבור", כיון שתפילה במנין היא מצילה את חיי ישראל, וכל שאר יהודי טבריה שעשו כך להסתתר בחצרותיהם וטירותיהם על הרוב עלתה בידם!
"והנה מגודל ניסי נסים ופלאי פלאות ה' וסיבת הסיבות אשר הצילנו מיד הרעים ודאג לנו להספיק את כל צרכינו בתוך ההסגר... ומתים... אשר היו הרבה מאד בבת אחת, לא יכיל המכתב הלז מלבאר אפס קצהו" (נשים לב לדברי רמ"מ מוִויטֵבְּסְק: "ומתים אשר היו הרבה מאוד", מצמרר! י"ש).
ממשיך רמ"מ וכותב: אחינו בפקיעין הסתתרו במערות, והצילו את נפשותיהם. אומנם את בתיהם הפסידו מריקים ופוחזים ששדדו אותם. עד אחר העצרת היינו בהסגר ויכולנו לצאת מהעיר, אולם אנו עדין שומרים כמו בהסגר מפני הרחוקים והקרובים.
המכתב מסתיים בבקשתו של רמ"מ להעתיק את המכתב ולשלוח לכל הצדיקים ובפרט לנכדי הבעל שם טוב: "אשר נפשי קשורה בנפשם, שישישו איתנו משוש, שוש נשיש בה' ותגל נפשו באלוקים".
בסוף האגרת חותמים ראשי הקהילה ורמ"מ מבטיח בכתב ידו "שכל החתומים פה הם שלמים הם אתנו עם נשיהם וטפיהם" ויש עוד רבים מבני עמנו ששרדו את המגיפה, אבל הם לא יכלו לחתום.
בסוף חותמים כמה וכמה מגדולי חסידי טבריה דאז. רבי אליעזר זוסמן, רבי צבי הירש מהארקי, רבי משה בן ר"מ, רבי דב בער חתנו של רמ"מ, רבי יחיאל מיכל השו"ב, רבי שלמה בן נתן הש"ץ, ורבי אהרון הקטן סמאליין המשמש של האדמו"ר.
יתן ה' ומגיפת הקורונה תסתיים הרבה לפני שבועות, ונזכה לראות עין בעין את משיח תיקנו והשלמת תהליך הגאולה אותו התחיל אדמו"ר הגה"ק רמ"מ מויטפסק זי"ע.
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com