בחיים יוצא לכולנו ליפול שדודים לרגלי חוברת מבצעים, או יותר גרוע לרגלי הצבע של הנעל בחנות הראווה.
אני, עדיין נופלת קורבן לחוברות המבצעים שנשלחות אלי בכל דרך, בדואר, במייל, חוברות וירטואליות, וכאלו מנייר כרומו. כולם מפתים אותי בשלל דרכים, כולם גורמים לי לקנות מתוך רגש ללא שיקול דעת.
אך סיפור הקנייה הרגשית הבאנלי קרה לי בשבוע שעבר. חזרתי מיום עבודה, מותשת. נהגתי המון דיברתי עם הרבה אנשים חלק מהמטרות הושגו ואחרות תסכלו אותי. בקיצור, עייפה ועצבנית.
לפני הכניסה לשכונה, אני מתחילה לחשוב על מה שמחכה לי בבית. בישולים, כביסות, שיעורי בית עם הילדה ואח"כ לחזור לעבודה דרך המייל. אכן תחושה קשה. וכאן מגיע הפתרון, והוא חוזר אלי כל פעם לפני קריסה.
במקום לרדת ישר הביתה. אני פונה ימינה ונכנסת לחניה מקורה.
איפה? ברור! החנייה המקורה של המרכז המסחרי החדש.
עם חיוך מרוח על פני. שכחתי את כל מה שמצפה לי. בצעדים קלים שהפתיעו גם אותי, פסעתי היישר לחנויות הבגדים והנעלים. בילוי של חצי שעה ו-700 שקל שכנו להם לבטח בחשבונות העוסקים המורשים שבשכונת מגורי.
אני חייבת לציין כי הרגשתי מצויין ונסעתי הביתה.
כשהגעתי השעה כבר הייתה מאוחרת. "להתחיל לבשל עכשיו?" שאלתי את עצמי ובו במקום הזמנתי פיצה לכולם. עוד 100 שקל שבוזבזו לשווא.
סיפור האכילה הרגשית שלי הוא אישי יותר, ואני לא רואה צורך לשתף אתכם בו. והאמת שאין בכך צורך, לכל אחת יש את סיפור האכילה הרגשית שלה, וצורת ההתמודדות של כל אחת עם העניין היא מאוד אינדבידואלית.
התרופה טמונה בהבנת הפסיכולוגיה שלנו
אז מה המשותף לקנייה רגשית ואכילה רגשית? בדרך כלל רגשות שליליים. הכל מתחיל ונגמר ברגשות שליליים.
וכשאנחנו חשים תחושה קשה, אנחנו מרגישים אוטומאטית שאנחנו צריכים פיצוי.
לחץ, קושי וכעס לא נעימים לנו בעליל, לכן אנחנו פונים מייד לקנייה רגשית שעושה לנו נעים.
ויש לכך גם סיבה: מילדות הרגילו אותנו שעל מכה כואבת אנחנו מקבלים סוכרייה ומייד נרגעים (אגב פסיכולוגים מוערכים ממליצים לא לעשות זאת, בשביל שהילד לא יפתח את בעית הקנייה הריגשית בבגרותו. במקום סוכרייה אפשר להסתפק בנשיקה - הרבה יותר יעיל ובריא לילד).
בקיצור מדובר בתהליך שבבסיסו הוא טבעי.
אך המעגל אליו אנו נכנסים בעל כורחינו גורם לנו בעיות, כלכליות בעיקר וגם בריאותיות.
הבשורה הטובה שיש דרך לצאת מזה בקלות.
מחקרים רבים מוכיחים כי חשיבה רציונלית משפיעה באופן מיידי על הרגשות שלנו כלפי מוצר או רכישה.
בואו נשאל את עצמינו בכנות: באיזו מידה רכישת הבגד או הגאדג'ט התורן מועילה לתחושה המתסכלת שאת חשה? התשובה בודאי תהיה: מעט מאוד.
הסיבה היא פשוטה, לא לוקח זמן והמחשבות המציקות שנדחקות לשעה קלה, חוזרות אלינו בגדול.
חשיבה מעמיקה מעט, תגלה את המניעים הנסתרים מאחורי התשוקה שלנו למוצר, או לרכישה.
המפרסמים מנסים כל העת למכור לנו - לא מוצר - אלא תחושה. תחושה שכאמור לא באה בסופו של דבר. לאחר קנייה רגשית או אכילה רגשית האשלייה מתנפצת. ובכדי למנוע את הסוף הרע של הקנייה הריגשית, אנו צריכים לזהות מהי התחושה שמנסים למכור לנו.
חברה טובה, פסיכולוגית במקצועה, הציעה לי דרך פשוטה לגלות את המניע שלנו לקנייה.
פשוט להכין רשימה ממצה של שאלות רציונליות, הנוגעות לרכישה (או לאכילה) ולשנן אותן (למשל, האם אני צריכה את המוצר? האם יש לי את האמצעים הכספיים וכו').
כעת בכל פעם שאני חשה שאני עומדת ליפול לאכילה רגשית או לקנייה רגשית, אני שואלת את עצמי באופן רוטיני את השאלות שמחזירות אותי לקרקע המציאות.
נכון התחשות לא חולפות אך אני מתמודדת איתם בצורה נכונה יותר, כמו ניתוב הלחצים ואירגון מחודש של סדר היום שלי. וכרטיס האשראי? הוא שוכן לבטח בשידה בחדר השנה שלי.