צרפת האשימה בשבוע שעבר את ישראל בהפרת תנאי הפסקת האש בלבנון בעקבות פעולות נגד מטרות חיזבאללה.
במקביל, הודתה פריז כי גם חיזבאללה מפר את ההסכם בניסיונותיו לשוב לדרום לבנון ולהעביר נשק לאזור. עם זאת, נראה שהביקורת הצרפתית מתמקדת בעיקר בישראל, מה שמעורר תהיות על המניעים שמאחורי עמדתה של צרפת.
האם מדובר במדיניות מאוזנת, או ששיקולים כלכליים ופוליטיים משפיעים על סדרי העדיפויות של פריז?
בסוף נובמבר צרפת השתמשה בצווי המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) נגד בכירים ישראלים כדי ללחוץ על ישראל להסכים להכניסה כמפקחת על הפסקת האש בלבנון.
מדינות רבות, כמו ארה"ב, איטליה וגרמניה, הכריזו כי הצווים חסרי משמעות, אך צרפת בחרה להעלות את הנושא ולהשתמש בו כמוצר למכירה – וויתור על הצווי מעצר בתמורה לדריסת רגל בלבנון.
עם השגת יעדיה, שהנושא הושמט מהשיח הצרפתי. השימוש בכלי כזה כחלק מאמצעי לחץ מדיני מעלה שאלות על השיקולים המנחים את פריז ועל המחויבות שלה לערכים בינלאומיים.
אך נחזור ללבנון ונזכיר מספר עובדות. כפי שפורסם ב"לה פיגארו" ובמעריב, בשנת 2020 נרקמה עסקה בין נשיא צרפת, עמנואל מקרון, לבין אנשי חיזבאללה.
מקרון התחייב שלא להעלים עין מהנושא פירוק חיזבאללה מנשקו, בתמורה לכך שחברת CMA-CGM הצרפתית, בבעלות מקורבו רודולף סעדה, תזכה במכרז לשיקום נמל ביירות שנהרס בפיצוץ הקטלני. הפרסום מעורר שאלות נוקבות: האם צרפת הקריבה את עקרונותיה הדמוקרטיים והביטחוניים לטובת אינטרסים כלכליים?
היסטורית, לצרפת יחסים מורכבים עם חיזבאללה. בשנות ה-80, הארגון הואשם בביצוע פיגועי תופת בביירות שבהם נהרגו 58 חיילים צרפתים. ב-1986 חיזבאללה ביצע מספר פיגועים בפאריז.
זרועו הצבאית של חיזבאללה מוכרת עד היום כארגון טרור בצרפת, ופריז תמכה בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם שקראו לפירוק הארגון מנשקו.
כעת, ההתקרבות של פריז לחיזבאללה, כפי שהשתקפה במגעים המדיניים האחרונים, מעלה תהיות על שינוי הגישה הצרפתית והאינטרסים שמובילים אותו.
קשריה ההדוקים של צרפת עם קטאר מוסיפים ממד נוסף לתמונה.
קטאר היא אחת המשקיעות הגדולות בצרפת, עם נכסים בשווי של למעלה מ-25 מיליארד אירו. היא מחזיקה בבעלות על נכסים יוקרתיים, מותגים מובילים ומועדון הכדורגל פריז סן-ז'רמן, ואף התחייבה להשקיע 10 מיליארד אירו נוספים בתחילת 2024.
במקביל, קטאר איימה להסיג השקעות אם צרפת תפעל נגד גורמים אסלאמיים קיצוניים. האם ההשפעה הכלכלית הזו מגבילה את עצמאות המדיניות הצרפתית? ואם כן, מה המחיר שמוכנה צרפת לשלם על כך?
גם מעורבותו של מקרון במגעים עם איראן, הפטרונית של חיזבאללה, עוררה ביקורת בלבנון עצמה. ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי, הגדיר את המגעים כהפרה של ריבונות מדינתו, כאשר צרפת ואיראן קובעות גורלות ללא התייעצות עם ההנהגה המקומית. התנהלות זו מזכירה לרבים ימים של קולוניאליזם, שבהם מעצמות זרות חלקו ביניהן את המזרח התיכון.
התנהלותה של צרפת בלבנון, קשריה עם קטאר וחיזבאללה, ומעורבותה במגעים עם איראן מציבים סימני שאלה משמעותיים. האם מדובר בשיקולים כלכליים ופוליטיים גרידא, או שמא בשאיפה להחזיר את ההשפעה הצרפתית למזרח התיכון בכל מחיר? הפער בין ההצהרות על ערכים ליברליים לבין פעולותיה בשטח מעורר תהיות כבדות משקל על עקרונות המדיניות הצרפתית בזירה הבינלאומית.