מראות שווא // מיכל ולקין

(צילום: שאטרסטוק)

עד כמה נדוש להתחיל כתבה על מראות ב"מראה מראה שעל הקיר"? נדוש, נכון? אני לא אעשה כך. אני אתחיל את הכתבה על המראות בצורה שונה בתכלית.

לא סתם קוראים למראה "מראה", בלשון נקבה. אין צורך להסביר כמה זה הגיוני שכך הדבר. אבל למי שחסר הגיון, רק ארמוז שמראה היא בעצם מוצר שעוזר יותר לבנות המין הנשי וזאת משום שנוהגות הן להסתכל בה פעם אחת ביום לפחות.

המתחכמים יגידו שזה כל כך לא נכון כי יש עוד הרבה פריטים ששייכים יותר לאישה והם בזכר. כמו למשל, המילה עיפרון. ברור לכל שעיפרון נועד לעיני האישה והנה המילה בזכר. מה הפשט? אין הסבר לזה. באמת.

מישהי פעם הסבירה לי שיש לה בבית כמה וכמה מראות ובכל אחת מהן היא נראית אחרת. היא לא באמת יודעת איך היא נראית. עוד הוסיפה, שהיא שמה לב שיש חנויות בגדים שבהן היא נראית ממש טוב וזה גורם לה לקנות הרבה בגדים ויש חנויות שבהן היא נראית קצת יותר מלבנית וזה גורם לה לקנות יותר בגדים בחנות של המראה הטובה. זאת אומרת שכך או כך, היא קונה והרבה.

הזאתי הזאת נתנה לי טיפ חשוב לחיים. אני משתדלת להעביר אותו הלאה. אני מרגישה שבזה שאני מעבירה אותו הלאה אני עושה חסד גדול עם היקום. הטיפ הוא כזה: במידה ואת נכנסת לחנות בגדים ואינך בטוחה אם המראה מרזה או משמינה, צרפי אלייך חברה או אחות ועמודנה שתיכן מול המראה. בחני את חברתך או אחותך מול המראה ולאחר מכן, בחני אותה ללא המראה. כך תוכלי לראות אם המראה והמציאות זהות או משמינות או מרזות.

אני מאוד מקווה שעזרתי ברגע זה למאות אלפי קוראות ואולי גם קוראים (למשל חתנים שהולכים לקנות חליפה או כובע לכבוד החתונה שלהם, או של חבר, או של אח, או של חבר שהוא אח.)

עוד דבר מאוד חשוב בקשר למראות: מאד חשוב לדעת מול איזו מראה לבכות!

המראה שהכי טובה לבכי זו המראה שנמצאת בחדר האמבטיה. לא רק שזה המקום האידאלי לבכות ובו זמנית להסתכל במראה, אלא גם העובדה שאפשר לשטוף פנים לאחר מכן. מלבד זאת, האור שם בדרך כלל לבן בוהק וכל תו וכרכום פנים מקבל את המקום שלו ומוביל לרחמים עצמיים מהסוג הנעים והמחבק ביותר.

המראה בחדר האמבטיה טובה גם לטיפול פנים ביתי, שזה טיפול שאת נכנסת אליו בגלל פצעון אחד קטן על הסנטר ויוצאת ממנו עם אבעבועות רוח שבוע 2.

הבעיה היותר גדולה היא שלטיפול הזה את נכנסת תמיד שעה לפני אירוע משמעותי שבו את צריכה להיראות במיטבך. למשל, אירוסין של בתך הבכורה מלכי, שעד היום אמרו לך שאת נראית אחותה ומהיום אחרי טיפול עשרת האלפים שזממת לעצמך, ישאלו אותך אם את סבא שלה.

ואפרופו אירוע, יש משהו מאד מעניין שקורה בשבת אופרוף, כמוזמנים. חסדי השם ארגנו לנו את חדר הבנים בדירה של הדודים. החדר סודר בצורה נאה ביותר. אפילו שמו פרחים וכיבוד קל ותוכניה (!), רק מה, אין בחדר מראה. שוד ושבר. זהו אחד הרגעים המלחיצים ביותר עבור אישה.

אך כל אישה ובת מדליקה נרות שבת ומוצאת בסוף מראה. אמנם בגודל של גלויה, אך השמחה תהיה רבה.

תקשיבו, מי שלא ראה אישה שמניחה מראת גלויה על מיטה, מכוונת ומקוונת ונעמדת על כיסא כדי לראות שנעליה אכן מתאימות לחולצתה, לא יודע אקרובטיקה מהי.

פעם עמדתי מול מראה ופחדתי להסתכל לי בעיניים. לאדם יש מזל שהוא איננו יכול להביט בעיניו שלו ללא מחיצות. מראה היא מחיצה, אפילו שהיא כמים פנים לפנים וכאשר הרמתי את מבטי, הודיתי לאלוקים שהיא שם, כי לולא המראה הייתי טובעת בים הטהורים.