דמעת (Epiphora) היא תופעה רפואית שכיחה המתבטאת בזליגה בלתי רצונית של דמעות על פני הלחיים.
התופעה משפיעה על כ-3% מהאוכלוסייה הבוגרת, עם שכיחות גבוהה יותר בקרב מבוגרים מעל גיל 60. המטופלים מדווחים על הפרעה משמעותית בפעילויות יומיומיות, כולל קושי בקריאה, נהיגה, שימוש במחשב ועבודה הדורשת ריכוז. ההשפעה על המראה החיצוני והביטחון העצמי משמעותית במיוחד בקרב נשים, המדווחות על קושי בשימוש באיפור וחוסר נוחות חברתית. התופעה עלולה להוביל להימנעות מפעילויות חברתיות ומקצועיות ולפגיעה באיכות החיים.
מערכת הדמעות
מערכת הדמעות הינה מערכת פיזיולוגית מורכבת הכוללת את בלוטת הדמעות הראשית ובלוטות משניות, נקודות ניקוז, צינוריות דמעות, שק דמעות ועוד. הדמעות מורכבות משלוש שכבות חיוניות: שכבת רירית המיוצרת על ידי תאי גביע בלחמית, שכבה מימית המכילה אלקטרוליטים וחלבונים, ושכבת שומן חיצונית המיוצרת על ידי בלוטות מייבומיאן. כל שכבה ממלאת תפקיד חיוני בשמירה על בריאות העין ותפקודה התקין.
הגורמים לדמעת בעיניים
דמעת עלולה להיגרם ממגוון רחב של גורמים. במקרים רבים, הבעיה נובעת מייצור מוגבר של דמעות כתגובה לגירוי בעין, כמו במקרים של תסמונת העין היבשה, תגובות אלרגיות או זיהומיות. שינויים הורמונליים ותופעות לוואי של תרופות, כמו טיפות פרוסטגלנדינים לטיפול במצב של גלאוקומה, עשויים גם הם לתרום להתפתחות התופעה. בעיות מבניות כמו היצרות או חסימה של מערכת הניקוז, מיקום לא תקין של נקודות הניקוז, או בעיות בעפעפיים מהוות גורם משמעותי נוסף.
אינטראקציות תרופתיות והשפעתן
תרופות רבות המשמשות לטיפול במצבים רפואיים שונים עשויות להשפיע על מערכת הדמעות. ההשפעה התרופתית על מערכת הדמעות יכולה להתבטא במספר מנגנונים: שינוי בכמות ייצור הדמעות, הפרעה בהרכב הדמעות, או השפעה על תפקוד מערכת הניקוז. חלק מהתרופות משפיעות על המערכת העצבית האוטונומית, המווסתת את ייצור הדמעות, בעוד אחרות משפיעות ישירות על בלוטות הדמעות או על תכונות הנוזל הדמעי.
ישנן תרופות העלולות לגרום ליובש בעיניים, מה שמוביל פרדוקסלית לייצור מוגבר של דמעות. תרופות אחרות עשויות לשנות את צמיגות הדמעות, מה שמשפיע על יכולת הפיזור שלהן על פני העין ועל יעילות הניקוז. השפעות אלו יכולות להיות זמניות או ארוכות טווח, ועוצמתן משתנה בין מטופלים וטיפולים שונים. שילוב של מספר תרופות עלול להגביר את ההשפעה על מערכת הדמעות, ולכן נדרשת התייחסות מיוחדת למטופלים הנוטלים מספר תרופות במקביל.
מומלץ ליידע את הרופא המטפל על כל התרופות הנלקחות, כולל תוספי תזונה ותרופות ללא מרשם, כדי לאפשר התאמה מיטבית של הטיפול ומניעת תופעות לוואי לא רצויות במערכת הדמעות.
תהליך אבחון וסיבוכים
האבחון המודרני של דמעת מתחיל באנמנזה מפורטת של רופא עיניים, הכוללת תיעוד מדויק של התסמינים, זמן הופעתם, והיסטוריה רפואית מלאה. הבדיקה הקלינית כוללת הערכת גובה הדמעות, בדיקת זמן שבירת דמעות, ומבחני תפקוד שונים. במקרים מורכבים, נעשה שימוש בהדמיות כגון CT ו-MRI. דמעת לא מטופלת עלולה להוביל לסיבוכים כגון דלקות חוזרות, זיהומים ופגיעה באיכות הראייה.
טיפול בדמעת
הטיפול בדמעת מותאם אישית לכל מטופל בהתאם לגורם הספציפי שאובחן. הטיפול התרופתי יכול לכלול טיפות אנטיביוטיות במקרי זיהום, סטרואידים לדלקות, או טיפול בבלפריטיס. במקרים המחייבים התערבות כירורגית, קיימות מספר אפשרויות כולל ניתוח מעקף של דרכי הדמעות (DCR), והכנסת סטנטים.
ניהול מתמשך של דמעת דורש היגיינת עיניים קפדנית, טיפול מוקדם בדלקות והימנעות מגורמים מגרים. התאמת סביבת העבודה והפעילות היומיומית חשובה אף היא. מעקב רפואי קבוע מאפשר זיהוי מוקדם של סיבוכים והתאמת הטיפול לפי הצורך.