בשבוע שעבר עצרו שוטרי משטרת אשדוד, צעיר בן 26, תושב העיר, הנחשד כשודד בנקים סדרתי, רגע לפני ביצוע שוד נוסף. לפי כתב האישום, הצעיר ביצע שלושה מקרי שוד תוך שבוע ימים, בטרם נעצר.
הוא פעל במתכונת זהה, ובמסגרת דפוס הפעולה שאימץ, נכנס לכל אחד משלושת סניפי הבנק השונים אותם שדד (לאומי, דיסקונט והפועלים), והגיש לפקידה פתק בו דרש לקבל כסף, ולא, איים בדקירה.
"זה שוד! תביא לי כסף אם לא אני דוקר פה מישהו" (במקור עם שגיאות כתיב) נכתב בפתק אותו העברנו לגרפולוגית תמר פינקלשטיין, חברת האגודה לגרפולוגיה מדעית, כדי להבין, אחת ולתמיד, על מה חושב שודד בעת ביצוע פשע, וזוהי תשובתה:
ראשית, אציין כי אבחון גרפולוגי מלא עורכים על טקסט ארוך יותר, אך גם מהפתק שלפנינו, ניתן לקבל התרשמות על אישיותו של השודד.
כתב היד מורה על טיפוס מופנם שחי בסגנון חיים מתבודד. הוא נוטה לפעול לבדו, כמו "זאב בודד", כך שסביר להניח שלא שיתף (או כמעט ולא שיתף) אדם בתכניותיו.
קיימת בכתב ידו מסכתיות, דהיינו צורות המצביעות על הסתתרותו מאחורי "מסיכות". אם תשימו לב, המילה "אני" כתובה בהטיה לשמאל. כלומר, בניגוד לכיוון הכתיבה הטבעי, כאשר יתר המלים כתובות בזווית ישרה. עובדה זו מדגישה את חשדנותו, את חששותיו ואת זהירותו הרבה שלא להיחשף.
כשהוא מאיים בפתק "לדקור מישהו", לא נראה כי מדובר אלא באיום לשם איום, ללא כוונה ורצון אמיתי לבצע רצח. אדרבה, הוא מעדיף להימנע מכך. אולם, על פי סימני הכתב, במצב של "לית ברירה", הוא עלול לסגת לדרכים אלימות מתוך לחץ ומתוך ניסיון להגן על עצמו.