בתור ילדים לא אהבנו את האמירה הזו, אך כשגדלנו השכלנו להבין שיש פה הרבה יותר מהומור. אחד הדברים שאני נתקלת בהם אין ספור פעמים זה הסיטואציה שבה האשה מתלוננת בפני, שהבעל לא שותף ב"עבודות הבית". הבעל מיד מזדעק: אני? אני לוקח את הילדים לבי"ס, אני מחזיר אותם, ובכלל אני יוצא לעבוד עד שעה מאוחרת". אבל בשביל האשה המתלוננת באותו רגע, זה לא נקרא "בבית".
אבא שנמצא בחוץ, לא מקבל הערכה כשמדובר על מה שקורה בבית פנימה. כך יוצא, שהוא מרגיש שבתוך הבית "חולבים אותו", מבקשים ודורשים ממנו. הוא יודע בדיוק מה צריכים ממנו, אך הרבה פעמים מרגיש שכל מה שעשה מרבית היום, לא נכלל במושג ה"משפחה". הוא שומע אותך שוב ושוב מבקשת שיעשה "משהו" למענך, למען הבית.. אבל מה איתו? מה הוא יכול לקבל ממך – האם שאלת פעם את עצמך?
הגיע חסיד אחד לאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש והתחיל לשטוח בקשותיו: פרנסה, בריאות, שלום בית... הרבי ישב והקשיב. כשסיים, אמר לו הרבי: עד עכשיו שמעתי ממך מה אתה צריך, אבל למה צריכים אותך? זה עוד לא שמעתי. אז מה הוא הדבר הזה שבשבילו הבעל צריך אותך – אשתו?
מעבר לכביסות, גיהוץ, הכנת אוכל, שטיפה ונקיון הבית? הרי, בינינו את כל אלו יכולה לעשות גם עוזרת. בעלך צריך אותך כדי שתתני לו הרגשה שהוא גיבור (גבר החלומות שלך). אבל אם זה לא קורה ואם את עדיין רוצה שהוא יהיה "הגיבור שלך" את חייבת לתת לו את ההרגשה שהוא עושה את זה. גיבור לא בהכרח עושה דברים גדולים ולכן מהללים אותו, גיבור הרבה פעמים הוא אדם שעשה דבר קטן, וכשהפכו את המעשה הפשוט והרגיל למעשה גבורה, הוא נעשה אט אט גיבור אמיתי.
אבל כמה פעמים את מפספסת. הוא עושה דברים ואת הופכת אותו לקטן, ואז מתלוננת שהוא לא גבר, או שהוא לא מה שחשבת... כדי שהוא יהיה גבר, תעשי אותו כזה. כדי שהוא יהיה שותף, תגרמי לו להרגיש שותף.
ראשית, תהפכי אותו לגיבור שלך, שעושה למענך, למענכם, ותני לו את אות התודה וההערכה על זה.
חודש אלול זו הזדמנות טובה לפשפש בעצמנו, מה אנחנו מקדימים למה? האם אני לדודי ודודי לי, או שמא אנחנו מחכים ש'דודי' יעשה את שלו ואז אהיה מוכנה לתת את חלקי? בואי תהיי את המתחילה ואל תחכי לשינוי שיבוא מצידו. במקום לחכות שהוא יהיה הגיבור שאת חולמת, קחי את מה שהוא עושה ותראי בזה גבורה. אם ניקח את ענין העזרה והשותפות בבית, מי קבע את הגבול מה נחשב עזרה ב"עבודות הבית"? את יכולה להרחיב את הגבול ולקבל עשרת מונים!
אם עד היום "עבודות הבית" היה כל מה שנכנס בארבע אמות של הבית, וכל מה שמחוצה לו – לא שווה או שייך לקטגוריה, יש לך אפשרות להרחיב את ההסתכלות. כשבעלך הולך לעבוד – הוא עוזר בבית! כשבעלך הלך ללמוד - הוא עזר בבית! בואי נצא מהמושג 'בית' הפשוט שאומר ארבע קירות.
את רוצה שהוא יהיה שותף? תני לו להרגיש שהוא שותף בכך שהוא יוצא לעבודה, לכולל, לשיעור, לתפילה וכדו'. אם את תרגישי שזו השותפות שלו, סביר להניח שהוא יהיה נכון גם הוא להרחיב את הגבולות שלו. זה לא ש"את בבית" ו"הוא בעבודה". העבודה / השהות לו בחוץ היא לצורך המשפחה ולמענה, ומקבילה לעבודה שאת עושה בתוך הבית פנימה.
גם אם בהתחלה לא לגמרי תאמיני בזה, עדיין תוכלי לשדר לו את זה במעשים – שיגרמו לו להרגיש חלק מהבית גם כשהוא בחוץ ולא רק "אורח", כמו שהרבה נשים מגדירות זאת.
איך?
כדי לפתוח לך את הלב, בואי נחליף רגע את העבודה שלו בדברים שעד היום היו בגבולות "הבית" שלך. תארי לעצמך שכל השעות האלו שהוא בעבודה/בכולל/בתפילה, הוא היה בתוך הבית, מזיע משטיפת כלים, רצפה, החלפת טיטולים ומקלחות לילדים, מה היית מרגישה צורך לעשות לאחר כמה שעות של עבודה? אם את בן אדם, היית מן הסתם רוצה להביע את הערכתך על כך!
איך היית עושה זאת?
מן הסתם היית משתמשת במילים. פשוט מודה ומספרת לו שאת מעריכה זאת.תוכאות תודה, שידע שאת מעריכה זאת ומכירה לו טובה, היית אומרת לו: "בוא מותק, תנוח קצת, אני אהיה קצת עם הילדים. "רוצה שאכין לך כוס קפה?"
אז זהו בדיוק, אם תתחילי לראות בכל מה שבעלך עושה מחוץ לבית, חלק מהשותפות שלו בכל מה שנוגע לבית ולמשפחה, זה הדבר שתעשי למענו כשהוא חוזר.
ותכלס בפועל, אם תרגישי כך, שהוא בעצם עבד בבית גם אם זה היה מרחוק, כבר לא תזרקי אליו את התינוק ברגע שהוא הגיע הביתה, ותגידי לו "טוב שנזכרת להגיע...", כי הרי הוא היה פה כל הזמן ועזר. כי כשאת עושה את זה, את בעצם אומרת לו: "אתה לא חלק מהבית, ועד עכשיו היית מנותק, כשסוף סוף הגעת אלינו, אני אתן לך להרגיש חלק – קח תחזיק את התינוק!" מזמינה אותך לחשוב אחרת: אחרי שעבד למען הבית הוא צריך "פסק זמן" כדי שיהיה לו כח להמשיך...
מוכנה לתת לו את זה?
כל כך הרבה בעלים מתלוננים שהנשים שלהם לא מאפשרות להם את המנוחה הקטנה הזו שהם צריכים כשהם חוזרים מיום עבודה. את הכמה רגעים עם הכוס קפה והעיתון. אם הם בכל זאת לוקחים את הזמן הזה לעצמם, הם כמובן יוצאים 'רעים' והאשה תהיה זו שתתלונן על כך. אם נקודת המוצא היא שהוא היה עם הילדים ואיתך גם כשהיה בחוץ. הוא עבד בבית ולמען המשפחה! (כן, תכניסי לך טוב טוב לראש) אז תוכלי לאפשר לו את זה..
אבל אם את רוצה להיות לא רק בן אדם, אלא אשה טובה, יש לך אפשרות לא רק לאפשר לו, אלא לתת לו את זה בעצמך.
מהיום, גמלי בלבך, שאת זו שתארגני לו את ה"פסק זמן" שהוא צריך לפני שהוא ממשיך להיות עם הילדים ועבודות הבית האחרות. (את איתי? שנינו שפה!)
מהיום בכל ערב כשהוא חוזר, חייכי אליו בחום, אמרי לו: אני שמחה שאתה כאן... אשמח לשמוע מה שלומך ולספר לך על כל מה שעבר עלי, אבל קודם בוא, הכנתי לך את העוגה שאתה אוהב והכוס קפה שלך מוכנה. לך לחדר, תשתה לך, יש לך שם גם את העיתון שהתחלת לקרוא אתמול, מהר לפני שיתקרר. אני אדאג שהילדים לא יפריעו. ילדים לא להפריע לאבא..."
מה עשית פה בעצם?
נתת לו להבין שהוא לא הגיע עכשיו הביתה. הוא היה ב"בית" ועכשיו הוא יוצא לכמה רגעים של 'הפסקה' לפני שחוזר. הוא חלק גם כשהוא לא לידכם. כשהבעל ירגיש שאת מכניסה אותו לכותלי הבית גם כשהוא בחוץ, הוא יצא מהחדר הרבה יותר מהר משאת חושבת, ונסי לדמיין מה היית עושה במקומו כאות תודה. אז כמו בכל מעשה טוב- גם כאן שווה לך להכיר טובה! שניכם תצאו נשכרים, הזוגיות שלכם וגם הילדים שיקבלו את אבא שלהם בחזרה! כי הוא הרי אף פעם לא בבית...
בהצלחה!
הקלידו בגוגל: "חנות מרב לביא" ותתחילו להנות בחינם מתכנים וטיפים נוספים על זוגיות!
]]>
