* * *
האישה שאני לא מכירה, המדברת אלי מעבר לקו, אשת מכירות שמנסה לגייס אותי ואת כספי למקום העבודה שלה. אני טלפון אחד מתוך מי-יודע-כמה שהיא מרימה ביום. היא ניצלה משריפה כשרק כותנתה לעורה. במקרה שלו, כותונת - פשוטה כמשמעה: פיג'מה. זה מה שנשאר לה מהבית, הרהיטים הזולים של בחורה צעירה, התמונות מהילדות והטיולים בחו"ל. זה, וכל החיים שלה.
היא כבר יודעת מה חשוב באמת. כי היא כמעט איבדה את זה.
* * *
זה יישמע לך אווילי, אבל תנסי את זה פעם. אחרי המקלחת, אל תתארגני ברוטינה הרגילה שלך. תנסי לשנות פעם את הסדר. פתאום תשימי לב לדברים, פתאום הם יקבלו סיבה. אנחנו הרי יכולים לחיות בעיניים עצומות כל הזמן. מה זה נותן לנו, מה זה נותן? לכי ברחוב סתם ככה, ברחוב הרגיל שלך. תסתכלי על הדברים. את יודעת כמה אנחנו צריכים להיות אסירי תודה?
תנסי את זה פעם, מבטיחה?
* * *
והיא - האישה שאני כבר קצת מכירה - קיבלה מתנה. היא מאמינה, בכל לבה, בטוב שקיים בעולם. ביופי שנמצא בחיים.
אבל יש סיבה לסדר הקבוע של ההתארגנות שלנו. יש היגיון מוחץ בבחירה של להניח קודם כפית קפה, אחריה כפית וחצי סוכר, להמיס את שניהם במים אחרים ולהוסיף מעט חלב. והסיבובים, שיהיו עם כיוון השעון. עם הזרימה הרגילה של חיי היום יום. למה לסבך דברים שנהיו כל כך פשוטים?
* * *
"קיבלנו כל כך הרבה מתנות. בתוך התסבוכת הרגילה של החיים, הכאוס ששולט בבית עם ילדים קטנים, יש איזה פרצוף ממיס של ילדה קטנה שבדיוק פספסת, כי את רגילה להסתכל למטה כשאת גורבת לה גרביונים. אולי תעשי הפוך? סדר פעולות אחר, שינויים של האוטומוטזיציה יכריחו אותך להביט בדברים חדשים. ופתאום תשימי לב שבדרך הקבועה מהבית לרכב יש גור חתולים מקסים. ואם תלכי לפעמים בקצות הדרך, במקום על המדרכה, תוכלי לראות לפעמים פרח, או אבן בעלת צורה מעניינת.
"וכשתגישי לבעלך ארוחת ערב בצלחת שהוא לא מכיר, הוא ירגיש שקרה פה משהו חדש. שבך יש משהו חדש. והשכינה תשרה ביניכם".
* * *
אני לא שכחתי אות, למרות שעברו שנים, והמון מים זרמו במקלחות של הילדים. רק באחת מהן שיניתי את הסדר שלי. כן, זה מכריח אותך לשים לב לדברים. אז מידי פעם אני משנה הרגלים. קודם מים חמים, אחר כך חלב. הסוכר נמס פנימה ורק בסוף גרגירי הקפה.
הכנתי קפה הפוך. הפוך ממה שאני רגילה.
אז את חושבת שעכשיו דברים ילכו ישר?
