במקרה של סוכרת מסוג 1, האינסולין הוא הטיפול היחיד, כיוון שסוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית בה הגוף תוקף את התאים מייצרי האינסולין שלו עצמו, ולמעשה הגוף חדל לייצר אינסולין והחולה נידון למוות בטוח אם לא יקבל אינסולין ממקור חיצוני. במקרה של סוכרת מסוג 2 משתמשים באינסולין כתרופה במקרים בהם הגוף כבר לא מסוגל לייצר אינסולין או חדל מלהגיב לאינסולין שהוא מייצר. בשני המקרים מדובר בטיפול מציל חיים.
אבל הרפואה מתוסכלת, כי גם עם הטיפולים המתקדמים האלו, לרוב הסוכרתיים אינם מגיעים לרמות סוכר תקינות. עם האינסולינים החדשים והמהירים, עם התרופות החדשניות, אנשים לא מצליחים לאזן את רמות הסוכר שלהם, ונוטים לעלות במשקל ולא להצליח לרדת במשקל, בעיקר בעת טיפול באינסולין. הדבר גורם כמובן למטופלים להיות חסרי מוטיבציה להיענות לטיפול הרפואי ומצבם ממשיך להתדרדר. לתרופות יש תופעות לוואי, ואם הן אינן מביאות לאיזון ברמות הסוכר התסכול רק גובר. אבל מה כן יועיל? כאן מרימה הרפואה המודרנית ידיים בייאוש.
בעבר, הטיפול הבסיסי בסוכרת היה מניעת פחמימות. ההגיון הפשוט אמר, שכדי להפוך פחמימות לאנרגיה זמינה יש צורך באינסולין, ואם יש בעיה בייצור האינסולין כדאי להפחית פחמימות. פחמימות במזון הן כל הסוכרים שבמזון (אפילו בירקות יש כמות מסויימת של סוכרים), וכל מה שמכיל עמילנים, מוצרי חיטה ודגנים אחרים, תפוחי אדמה למיניהם, אורז, וכמובן כל הבצקים, פסטות, ושאר מוצרים העשויים מקמח. באופן לא מפתיע, הטיפול הזה היה יעיל למדי. הוא לא מנע לגמרי את הצורך באינסולין, וודאי לא אצל סוכרתיים מסוג 1, אבל עצר את התדרדרות הסוכרת באופן מובהק.
לטיפול הזה קמו מתנגדים רבים, כי דיאטה דלת פחמימות גורמת לצריכה גבוהה בהרבה של שומנים, גם שומנים מהחי. השומן נחשב מסוכן לבריאות, גורם למחלות לב והשמנה. כאשר לא אוכלים פחמימות צורכים הרבה יותר חלבונים ואלו נחשבים עתירי שומן ומעמיסים על הכליות, וכמובן משמינים. ההגיון אמר כי סוכרתיים לא יכולים להרשות לעצמם דיאטה מלאת שומנים וחלבונים ומוטב להם שיאכלו לחם וירקות ויזריקו אינסולין בהתאמה.
אלא, שכאמור, הטיפול הזה נשמע הגיוני מאוד אלא שהוא אינו עובד. מטופלים רבים מאוד נוהגים לפי ההוראות האלו, בודקים רמות סוכר כל כמה שעות, נצמדים להוראות אבל מתאכזבים פעם אחר פעם מהתוצאות.
במקביל, מחקרים אינם מצליחים להוכיח שדיאטה עתירת חלבונים ושומנים היא באמת מזיקה. התיאוריה הזו שנשמעת כה הגיונית לא באמת מוכיחה את עצמה מחקרית. פעילות גופנית, הימנעות ממוצרים מעובדים, ושמירה על אורח חיים בריא נראים גורמים מכריעים הרבה יותר מאשר כמות השומן בצלחת.
זה שנים שקבוצות של סוכרתיים מאמצים דיאטה דלת פחמימות, רבים מהם בהכוונתו של ד"ר ברנשטיין, שמטפל בשיטה הזו כבר שנים רבות, הרבה לפני שהפכה לפופולרית, ורואים נפלאות הם מתעקשים שמאז שהחלו לאכול בשר, דגים, ביצים וחמאה, ורק מעט ירקות ופירות, רמות הסוכר מתאזנות פלאים והם צורכים מעט אינסולין וחשים בריאים הרבה יותר. הרפואה המודרנית טענה שהם מטורפים. ניבאה להם התקפי לב ושבץ וחמצת סוכרתית. אך למרבה הפלא הם בריאים מתמיד גם אחרי שנים של תזונה דלת פחמימות. לעומת זאת אלו המטופלים בטיפול הקלאסי של פחמימות +אינסולין, חלקם מצליחים בו, אך חלקם אכן מפתחים סיבוכים למרבה הצער.
האם נכון להמליץ לכל סוכרתי להתחיל לאכול חלבונים במקום פחמימות? לשבוע משומנים במקום ירקות? לא הייתי אומרת. כדי לעבור לדיאטה כזו צריך ללמוד לא מעט על יסודות התזונה ולקבל הדרכה צמודה. הרפואה עדיין לא יכולה להמליץ על דיאטה כזו. אבל, בהחלט יש לשקול אותה. יותר ויותר רופאים מתחילים לקחת ברצינות את ד"ר ברנשטיין. הדיאטנים עדיין חסרי אימון. אבל בהחלט, יש ללמוד את הנושא לעומק. הרפואה המודרנית עדיין לא יודעת הכל, ויש עוד הרבה מה ללמוד בעולם המסתורי של הסוכרת. למטופלי ד"ר ברנשטיין יש הרבה מה לומר, שווה להקשיב להם.
]]>
