כולנו מתחילים להאפיר בשלב מסוים בחיינו ובעוד ששערות לבנות הן טבעיות לחלוטין, המראה שלהן פחות מקובל בחברה, נחשב ללא אטרקטיבי ומעורר בנו דחף בלתי נשלט פשוט לשלוף אותן החוצה באופן מיידי.
עכשיו, האמונה הרווחת היא שאם תתלשו אותן, 'תזכו' לגדל הרבה יותר שערות אפורות בעקבות כך. זהו למעשה מיתוס - מה שאתן עושות לגדיל בודד לא יכול להתפשט למקומות נוספים כמו שקורה בהדבקה. "השערות שמסביב לא יהפכו ללבנות, עד שתאי הפיגמנט של הזקיקים שלהן ימותו", אומרת טרי גילן, מעצבת שיער.
אז למה יש פאניקה סביב הנושא של מריטת שיער אפור? ובכן, מסיבות אחרות. להלן ההסבר לדברים:
יש רק שערה אחת שמסוגלת לצמוח לכל זקיק. כאשר היא הופכת לאפורה או לבנה, תאי הפיגמנט בזקיק המקיפים את השיער כבר מתו. "במילים אחרות, מריטת שערה אפורה תביא לכן רק אחת אפורה חדשה במקומה", אומרת גילן, כך שכל מריטה היא די חסרת טעם, מכיוון שאתן פשוט מעכבות את הבלתי נמנע.
בטווח הארוך, אתן בעצם מחוללות יותר נזק מתועלת. "מריטה יכולה לגרום לטראומה של זקיק השערה ואתן עלולות לפגוע בו עד לנקודה שבה הוא לא יצמיח עוד שיער", אומרת גילן. שכחו משיער אפור - לא יהיה לכן שיער שם בכלל. "אם אתן תולשות סדרתיות, 'טראומת המריטה' שחוזרת על עצמה יכולה אפילו לגרום לזיהום, היווצרות צלקות וקרחות חלקית", מוסיפה גילן. בסופו של דבר, כל זה ייצור מראה של נשירת שיער ושיער דק יותר.
אם אתן מחשיבות את עצמכן למורטות מומחיות, אתן כנראה חושבות שניתן למרוט את השיער בזהירות מבלי לגרום נזק. אבל נהגו בזהירות - הסיבה שנשים חושבות שמופיעות על פדחתן יותר שערות אפורות לאחר מריטה, היא בגלל שהן בולטות יותר על הקרקפת. כאשר הזקיק מייצר פחות מלנין, הוא נוטה לייצר גם פחות חלב ולכן לשיער אפור יש מרקם שונה משאר הגדילים הפיגמנטיים שלכן. בתרחיש הטוב ביותר, השיער האפור שצומח בחזרה במקומו יהיה פרוע. דהיינו: גס יותר, עבה יותר ובולט יותר מהשיער שהיה לכן קודם, אומרת גילן.
גילן מסכימה שהדבר הטוב ביותר לעשות כשאתן מבחינות בשיער אפור, הוא להתעלם ממנו - זה קורה בסופו של דבר לטובים שבינינו - או לצבוע אותו. אם יש גדיל אפור שאתן חשות צורך בלתי נשלט להיפטר ממנו, גזרו אותו בזהירות רבה במקום למרוט אותו. וכמובן, אתן תמיד יכולות לאמץ את המראה הזה. בסופו של דבר, התבגרות שווה חוכמה, אז כדאי שתראו את אותם גדילים ככתר של פקחות המעטר את ראשכן.
