מובא בשם אדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש: "גשמיות לא טובה, חס ושלום, גם היא תשובה גדולה. בפרט אנחה בעקבות רוחניות לא טובה - בוודאי ובוודאי זו תשובה מעולה. האנחה עוקרת מעומק רע, ומציבה במעמד טוב".
האנחה היא זו שאומרת בלי מילים: קשה לי ואני לא יכולה יותר - אך לא ממקום אובדני ומיואש, אלא לא יכולה יותר במצב הנוכחי. וכשאני נאנחת ואומרת לעצמי 'כך אי אפשר להמשיך!'. אני כבר עומדת במצב טוב יותר שאומר: אני צריכה ורוצה שינוי.
הכל עניין של טיימינג
מה יש בה, באנחה, שיש לה כוח להוציא אותנו ולהעמיד אותנו במצב אחר, חדש?
נתאר לעצמנו זוג שמתווכח ואט אט הטונים עולים והמריבה יוצאת מכלל שליטה ומגיעה לפסים אישיים, פוגעניים. בני הזוג נמצאים עמוק בתוך סיטואציה קשה ומכאיבה. עד לנקודת שבירה. הבעל עוזב את החדר בסערה, משאיר את אשתו פצועה. ואז נפלטת אנחה כבדה.
אנחה מגיעה כשיוצאים מתוך הסיטואציה, מסתכלים על המצב מן הצד, מהרהרים בו, בוחנים אותו ואז מכה ההרגשה - כך לא הייתי רוצה להמשיך. אנחה היא בעצם העדות לכך שאני מרגישה שמה שקורה לי לא טוב.
תהליך של שינוי
יצירת תהליך של שינוי מתחיל בהרהור. הרגע בו אנו חושבים על הדבר המכאיב, הקשה, מבינים שהוא לא טוב ומהרהרת בצורך לעשות שינוי ואיך כדאי לעשות אותו.
ישנם לא מעט אנשים במצב קשה - ולא רק בזוגיות - אך הם עדיין לא נמצאים בתהליך של שינוי, אלא בשלב 'קדם-הרהור' - בו הם טרם מזהים שיש בעיה ובטח שלא צריך שינוי. לא מרגישים שקורה להם הוא רע, גם אם למביט מן הצד זה נראה כך.
מה ההוכחה שהאדם בשל לשינוי? האנחה - זה בדיוק השלב בו הוא עובר מקדם-הרהור לתהליך השינוי ומתחיל לחשוב: מה אפשר לעשות?
כמובן ש"באנחות בלבד לא ניוושע", ולתהליך צריך להיות המשך של פעולות ליצירת השינוי, כי אפשר רק להרהר ולחשוב ללא הפסקה, אך בפועל לא לעשות כלום. להיאנח, להתקשר לחברה ולבכות, ללכת לייעוץ או לרב, ולהגיד שכך אי אפשר, אבל כשמדובר על יצירת שינוי בפועל, אז הטענה היא "זה גם ככה לא יעזור".
אנחה עוקרת מעומק רע ומעמידה במצב טוב, אבל אם לא נעשה פעולה ונתחיל ללכת, כנראה שפשוט נשאר במקום.
הכותבת היא מירב לביא יועצת נישואין ומשפחה: http://mlavi.ravpage.co.il/matana
]]>
