פרק ח': תגובה מעניינת ומרתקת במיוחד קיבל כותב השורות מגאון אחד שליט"א כתגובה לסדרה שהדהדה בציבור החרדי בארץ ובעולם אודות "למדנותם של יהודי ירושלים לעומת אחיהם שבליטא", וכך דבריו:
לכבוד ר' ישראל שפירא הי"ו
עיינתי במאמריך אודות הירושלמים ורמתם הירודה לעומת אחיהם שבליטא.
האמת שלענ"ד עדיף היה שלא לפרסם דברים כאלו, על אף שהם ידועים בקרב בני התורה - הן משום כבודה של ירושלים והן משום כבודם של אותם תלמידי החכמים שדרו אז בה.
תמידין כסדרן אתה מפרסם מחלוקות ישנות, ופולמוסים עתיקים, כ"חסידים" ו"מתנגדים", מאבקי ראב"ד גאב"ד, היעב"ץ והגר"י איבשיץ ושאר ירקות כגון המידע הממש לא חשוב שר' יהודה חסיד שבנה את ה'חורבה' בירושלים, היה שבתאי מוצהר רח"ל.
למרות שאתה מביא את הדברים באובייקטיביות ובמקצועיות, צעירי הצאן בימינו לא צריכים לדעת דברים אלו, ואף אסור להם!
בשביל מה לפרסם על אהדת המשכילים למרן רבי ישראל סלנטר?! לא מספיק שר' דב כ"ץ טעה וכתב זאת בספרו שמעלה אבק במדפי הספריות?
עוד טעות שכתב ר' דב כ"ץ שאתה פרסמת בעבר והיא – שהסבא מסלבודקא גער בקנאי הונגרי שבייש רבאיי רפורמי. לצורך מה זה חשוב?!
בשביל מה צריך לפרסם שקנאי ירושלים התנהגו כמעט באלימות כנגד הגרש"ז אוירבך כשלמד את ספר 'שערי יושר' של הגאון הליטאי ר"ש שקופ?!
איני מבין מה התועלת במאמרים כגון אלו. מה, לא חסר לנו מחלוקות בימינו שצריך לנבור בגניזה ולפרסם את אלו שהסתיימו?! ועין גם במכתבו של החתם סופר שנדפס בספר "התורה והחכמה" להגאון ר' זכריה יוליס.
מקום החותם
הפרקים הקודמים >>
- המחלוקת בתוך ברסלב: האם רבי נחמן סבר שיש ללמוד בלי הבנה כלל?!
- האם על-פי המקובלים יש ללמוד ללא הבנה כלל?!
- כשרבי שמעון שקופ נימק: "מדוע אני לא לומד קדשים?"
- האם החפץ חיים ראה בעליית חובבי ציון כאתחלתא דגאולה?
- החשש של הרב מבריסק בפיוט "צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ"
- רמת למדנותם של חכמי ירושלים; מה חשב הראי"ה קוק?
- כשרבי איסר זלמן מלצר שינה את שיטת הלימוד של הירושלמים
כותב השורות רגיל לקבל תגובות כגון אלו לעייפה. ייחודי היה גאון אחד שליט"א בן משפחתו של הגר"מ מאזוז שבעבר הוציא ספר בו הוא התפלמס בחריפות נוראה עם אחד מבני מרן הגר"ע יוסף, והדברים שכתב בספרו היו כה חריפים שטרחתי לחפש את הטלפון שלו, והתקשרתי אליו לתמוה על הדברים שלענ"ד לא נאמרו כדרכה של תורה.
השאלה הראשונה של מחבר הספר הייתה: "היכן מצאת את הספר שלי?", עניתי "באוצר החכמה". המחבר נהנה מאוד, וענה לי: "הרבה יגיעות טרחתי להכניס את ספרי לאוצר החכמה, בכדי שיפוצו מעיינותיי חוצה", והוא שמח שכך הוה. לאחר שהמחבר הבין שכותב השורות מתעתד לפרסם את דעותיו השליליות כנגד "צורת הפסיקה" של אחד מבניו של מרן הגר"ע יוסף, הוא ביקש שאצניע את דבריו, ולא אפרסמם.
כששמעתי טענה זו, אמרתי לבן שיחי "ואולי תבקש מ'אוצר החכמה' להוריד את הספר שלך מהאתר שלהם, ובכך 'המחלוקות הישנות' לא יתפרסמו?", ולא ידע מה לענות לי...
אנו נענה לאותו מגיב שליט"א, שטוען שאין לפרסם את שנאמר בספרים שנמצאים בארון הספרים היהודי כגון סדרת הספרים 'תנועת המוסר' לר' דב כ"ץ שקבלה הסכמות רבות מגדולי ישראל, כדלהלן:
לענ"ד כל מה שכתוב בספרים ולא הוחרם בידי גדולי ישראל (כדוגמת Making of a Godol - גידולו של גדול), אין שום סיבה שלא להעלותו במדור שעוסק ב'היסטוריה' שמפורסם פעם אחת ביום, מתוך עשרות רבות של כתבות שמועלות באתר החדשות שמסקר את הציבור החרדי שעוסקות בפוליטיקה, סכסוכי חצרות חסידיות וישיבות, מינוי גאב"דים, והפגנות הפלגים השונים ועוד.
יש להוסיף שלענ"ד בזמנינו יש חובה חינוכית לפרסם מחלוקות ופולמוסים ישנים, שכן ישנם מצעירי הצאן, שאינם בקיאים בהיסטוריה של עמנו, ופעמים שיש מחלוקות נוקבת בין גאוני ישראל, הללו מתבלבלים וישנם שעוזבים את הכל במקרים קיצונים.
כך במקרה לאחרונה פגשתי בחור מחסידות מפורסמת אותה עזב קרוב משפחה של האדמו"ר, והקים חצר מתחרה. בעקבות כך חסידים בעלי סמכויות רוחניות שנותרו נאמנים לאדמו"ר, טענו שהפורשים הם הס"מ כופרים ואפיקורסים בכל התורה כולה. הבחור הנבוך טען לי שהגישה מאת החסידות שעדיף לחזור בשאלה, מאשר לעזוב לקבוצת הפורשים, ודבר זה גרם לבחור להיות מבולבל ביותר באופן כללי רח"ל.
אני עודדתי את אותו בחור, וספרתי לו על שריפת ספרי הרמב"ם, ועל שריפת ספרי הבעש"ט ושריפת ספרי הגר"ע יוסף, ואירועים טראגיים אלו נערכו בידי גאוני ישראל מפורסמים, ולמרות זאת בימינו יושבים ולומדים שני הצדדים אלו את אלו, ואין מחלוקות.
כך גם בחסידות האמורה, סביר להניח שעוד כמה דורות המחלוקות תסתיים, והצדדים אף יתחתנו האחד עם השני, כפי שכיום חיים המתנגדים והחסידים.
ומה בקשר לדעות הקיצוניות של שני הניצים כביכול עדיף לחזור בשאלה מאשר לעזוב עם פלג הפורשים? כבר היו דברים מעולם, וברור שדברים אלו נאמרו בריתחא דאורייתא.
לגבי טענתו "לא חסר לנו מחלוקות בימינו שצריך לנבור בגניזה ולפרסם את אלו שהסתיימו?!", אנו נענה, שדווקא בשל כך חובה לפרסם את המחלוקות הישנות, ולמרות שהסתיימו, וכדי לעודד את ה"נבוכים" של דורנו שמתבלבלים וחוששים חלילה שלא תורה אחת נתנה לנו בהר סיני, ומפני המחלוקות הקשות בימינו, הללו מאמינים להאשמות של שני הצדדים האחד על השני, וכך לא נותר להם רבנים באופן כללי להאמין בהם.
כך שברור שלא ניתן לצנזר ולטשטש את ההיסטוריה, מפני ה"נבוכים" של ימינו, שבדלותם הרבה, חושבים כביכול שרק בדור שלנו יש מחלוקות קשות, ובדורות שעברו עם ישראל היה מאוחד וגר זאב עם כבש, ולכך זכיתי להיות אחראי על מדור זה "היסטוריה ואקטואליה", שעוסק בפרסום פולמוסים היסטוריים תורנים.
אין צורך לצנזר ולהשמיט אירועים טראגיים בימינו, כחרמות של גדולי ישראל האחד על השני בעבר, כשריפת ספרי הרמב"ם, הבעש"ט, הרמח"ל, הגר"ע יוסף ועוד.
גם בדורנו שאירועים של שריפת ספרים ברוך ה' לא חזרו על עצמם, אלא חזרו על עצמם ברמה פחותה כשל חרמות של רבנים כנגד רבנים אחרים, כפי שכל אחד מגולשי 'כיכר השבת' מודע לדעתו של מרן הגראמ"מ שך על שיעוריו של הגר"מ שפירא לדוגמה, וכן ממש בימינו דעתו של ר"י חברון הגר"ד כהן על שיעוריו של הגרא"מ פייבלזון, והג"ר אוריה עינבל ידועה ומפורסמת לשלילה.
לא מן הנמנע, ויתכן שבהחלט בעוד כמה שנים, מעמדם התורני של גאונים כדוגמת רבי משה שפירא, רבי יצחק הוטנר, רבי גדליה נדל, רבי שלמה וולבה, רבי יצחק שלמה זילברמן, רבי לייב מינצברג, ושיבלחט"א רבי יונתן דייויד, רבי אליהו מאיר פייבלזון, רבי אוריה עינבל, ועוד ת"ח חשובים שעוסקים ומחדשים בתורה ובמחשבה בזמננו, לא בהכרח ישאר כפי בימינו שנמצא בשולי ציבור הלומדים, אלא יעפיל עשרת מונים, ובדיוק כפי שמעמדם של הרמב"ם, הרמח"ל הגר"י איבשיץ ועוד רבים שלמרות שהוחרמו ונודו בחייהם, מאד מהר ההיסטוריה נהפכה על פיה, וכתבי תורתם זוכים למעמד חשוב בהיכלי התורה, ואף יותר ממתנגדיהם.
מה מעמדו התורני של ר' משה חגיז שהשמיץ ורדף אחרי הרמח"ל וטען שהוא מין, שאל הגאון רבי הלל זקס את תלמידיו בישיבת חברון?!
האם מעמדם התורני של רבינו יונה גירונדי ורבנו שלמה מן ההר שגרמו לשריפת ספרי הרמב"ם משתווה למעמדו של רבנו משה בן מימון?!
יתכן שגלגל ההיסטוריה יחזור על עצמו, ותורתם של הגאונים בני הדור האחרון הנ"ל, תתפרסם בדורות הבאים הרבה יותר מתורתם של הוגי ההשקפה בימינו המתנגדים אליהם.
- יישר כח לידידי הרה"ג יוסף מילר על עזרתו בכתיבת מאמר זה
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com