פרק ז': אחת הטענות החריפות שהפיצו החסידים, היא שאדונינו הגר"א לא מאמין שכל תורת האריז"ל היא מאת אליהו הנביא, כך שאין חיוב להאמין בה.
כך כתב במפורש בעל התניא הרה"ק ר' שניאור זלמן מלאדי באגרות התניא: "וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נ"י אינו מאמין בקבלת האר"י ז"ל בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזעיר מפי אליהו ז"ל והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה וכו', וגם הכתבים נשתבשו מאוד".
- הוויכוח בין החוקרים: מתי החלה ההתנגדות לחסידות?
- האם הליטאים כונו על ידי הבעל-שם-טוב: "מחבלים"?!
- האם הגר"א חיבר את קונטרס 'זְמִיר עָרִיצִים' נגד החסידות?!
- חתם על החרם כנגד החסידים - ולבסוף נתפס לחסידות
- החסידים שרפו את הקונטרס והמתנגדים נאלצו להבליג
- ההבדל בין החסידים למתנגדים - בעיניו של הגר"ח מבריסק
את הגרש"ז מלאדי ציטט מרן הגר"ע יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן כה), והסיק שאכן אין לפסוק כהאריז"ל תדיר:
"ואם כן אף אם רב גובריה וחיליה דרבינו האר"י כחד מן קמיא, מכל מקום כשיש פוסקים ראשונים שאומרים להיפך והם הרוב, אזלינן בתר רובא. וכל שכן לפי מה שכתב בספר אגרות התניא (דצ"ז ע"א), בשם הגר"א שאינו מאמין בקבלת האר"י בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזער מפי אליהו ז"ל, והשאר מחכמתו הגדולה ואין חיוב להאמין בה וכו'. וע"ש (דצ"ט) שכ"כ הגר"ח מוואלוז'ין בהקדמה לספרא דצניעותא. ע"ש".
אכן הגר"ח מוואלזין בהקדמה ל"סִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא" (חלק מן הזוהר הקדוש שנכתב בשפה הארמית), מזכיר טענה חריפה יותר בשם "בורים, אנשי בלי עול, זבובי מות", שטענו שהגר"א לא מאמין בזוהר, באריז"ל ובתורתו (ברור לן שהגר"ח לא התכוון לגרש"ז מלאדי בעל התניא בדברים חריפים אלו, כפי שהוכיח החוקר הנודע הגאון רבי דוד קמינצקי כפי שנצטטו בהמשך המאמרים).
הגר"ח מוולאזין בדבריו שלל בתוקף את הטענה שהגר"א אינו מאמין בזוהר, ואומנם מאשר שהגר"א סבר שלא כל דברי האריז"ל מאת אליהו הנביא, ואין חובה לפסוק כדבריו, שכן רבו בהם השיבושים, וכך דבריו (ההדגשות שלי).
"ומידי דברי בגדולות ונפלאות קדושת תורתו של רבינו הגדול נוחו עדן, זכור אזכרנו אשר תשוח על נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת, אשר לקחה אזני דבת רבים בורים ריקים בפלכים הרחוקים, אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם, אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להטיל מום בקדשי שמים, זבובי מות להבאיש ולהביע שמן רקח משחת קדש רבינו הגדול נוחו עדן באמרם שהרב הקדוש די רוח אלהין קדישין ביה האר"י ז"ל לא היה נחשב בעיניו ח"ו...
"תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם, יתפרקון, יתחרשון, ישתתקון, לא תהיה כזאת בישראל... מרן רבינו הקדוש איש האלקים נורא האר"י ז"ל, עיני ראו יקר תפארת קדושת האר"י ז"ל בעיני רבינו הגדול נוחו עדן, כי מדי דברי עמו אודותיו איתע כולא גופיה ואמר מה נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלהים קדוש ונורא כמוהו, ונגלו לו תעלומות חכמה אשר זכה לגילוי אליהו ז"ל פעמים, הוגדל השגתו למעלה למעלה להפליא. גם על כתבי הקדש שלו, התבונן רבינו הרבה עליהם שיהיו עולים במקורי הדברים בזוהר הקדוש ותקונים, והוציאם מאופל שיבושי העתקות. וגם ההוספות אשר רבו בהם מתלמידים האחרים שלא יצאו מתחת ידי רח"ו ז"ל... ואמר לי אשר גם מחמת ההוספות שנתוספו על כתבי האר"י ז"ל שאינם מרח"ו ז"ל, אין לסמוך עליהם לענין דינא... והגם שהמעיינים ימצאו בביאורו זה כמה גרגירים שמפרש בדרך אחר קצת, המעיין האמיתי איש תבונות יוכל ליישב דבריהם שלא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה.... כי פליגי תרין מלאכי ברקיעא... כפות רגליהם ולשתות בצמא את דבריהם הקדושים כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים".
כך מתוך עדות הגר"ח מוולאזין מאוששת האשמתו של אדמו"ר הזקן הגרש"ז מלאדי - שהגר"א סבר שרק חלק מתורת האריז"ל היא מפי אליהו, ובכתביו שבידינו ישנן שגיאות רבות.
כפי שציינו, הגר"ע יוסף בפולמוס הלכתי במענה למקובלים שסברו שאין לחלוק על האריז"ל, שהרי כל דבריו הם מאליהו הנביא, ציטט את הגרש"ז מלאדי באגרות תניא, וכן את הגר"ח מוואלזין, שמשניהם הבין שהגר"א לא ראה בכל דברי האריז"ל דברי אלוקים חיים מאת אליהו הנביא, אלא רק את חלקם בלבד, והשאר השיג בחכמתו הרבה, ולא משמים. עוד ציטט הגר"ע יוסף שהגר"א סבר שבכתבי האריז"ל נפלו שיבושים רבים.
יצוין שהגאון רבי יצחק ברדא העומד בראש מוסדות 'יצחק ירנן' באשקלון, ומחבר שו"ת יצחק ירנן הוכיח מדברי מהרח"ו עצמו כשיטת הגר"א והגר"ח מוואלזין, שרבנו האריז"ל לא קיבל את כל חכמתו מפי אליהו הנביא זכור לטוב, אלא רק את ההקדמות היסודיות, והשאר מחכמתו הוא שיגע וטרח, וכפי שכתב תלמידו המובהק הרה"צ חיים ויטאל בהקדמת עץ חיים, ובשער רוח הקודש. (ראה ספר 'יצחק ירנן' א, יד)
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com