פרק ב': ב"גניזה החֵרְסונית" שהתגלתה בשנת תרע"ט (1919) בעיר חֶרסוֹן, בה מובאים בין השאר כתבים ואגרות מאבות החסידות, בתוכם הבעש"ט, המגיד ממזריטש והגה"ק רבי יעקב יוסף הכהן בעל תולדות יעקב יוסף, ישנו כרוז חתום בידי הבעש"ט ותלמידיו שיצא במנחם אב תקי"ז (1757) שלוש שנים בלבד לפני פטירתו.
באיגרת זו צדיקי החסידות התכנסו כביכול במז'יבוז' וחתמו על כרוז ביטול לחרם של המתנגדים מהעיר שקלוב: "מבטלים בביטול גמור כעפרא דארעא את כל החרמות שעשו הפוחזים והריקים בעיר שקלוב ביום י"ט תמוז שנת תקי"ז לפ"ק על מורנו ורבנו רשכבה"ג הבעש"ט שליט"א ועלינו החתומים מטה ועל כל אחינו בני ישראל הנלווים אלינו".
שנה לאחר מכן הובאו מסמכים ב"גניזה החרסונית", שהבעש"ט והמגיד ממזריטש' כתבו אגרת אל רבה של העיר שקלוב במטרה: "להסיר מעלינו ומעל כל אנ"ש השטנה אשר המתנגדים המחבלים ממחבלי כרם בני ישראל רוצים לשים עלינו על לא דבר".
זה ברור שרוב מוחלט של החוקרים ותלמידי החכמים, סבורים שהגניזה החרסונית היא זיוף של אדם מושחת וכדברי הגר"מ מאזוז בשיעורו השבועי: "פעם באו רשעים ורמאים לאדמו"ר רבי יוסף יצחק מליובאוויטש ע"ה, ואמרו לו יש לנו גניזה מחרסון – 'גניזה חרסונית' ושם יש כל מיני מכתבים מיוחדים שהבעל שם טוב חתום עליהם".
אולם פרופ' מרדכי וילנסקי מחבר ספר 'חסידים ומתנגדים', סבור שעצם זה שמחברי הגניזה הכניסו בה כרוז שבו הם מבטלים חרם שהוכרז כביכול בשקלוב בשנת תקי"ז נגד הבעש"ט ותלמידיו, ואפילו זייפו אגרת מאת הבעש"ט והמגיד ממזריץ אל רבה המתנגד של העיר שקלוב, זה מראה על מסורת רווחת בקרב החסידים ש'השקלוברעס' היו פעילים ביותר בחרם כנגדם, וכן על מסורת שההתנגדות לחסידות לא החלה רק בשנת תקל"ב (1772), אלא אף בחייו של אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש נ"ע.
כפי שפרסמנו בבמה זו בעבר, הגניזה החֵרְסונית היא אוסף גדול של כתבי יד ותשמישי קדושה שעל פי מוֹצְאָם היו שייכים לרבותינו הקדושים הבעל שם טוב ובני דורו, ועוד רבנים ואדמו"רים מהדורות אחריו.
הגניזה נחשבת לזיוף, הן בעולם האקדמיה והן אצל קהיליית החוקרים החרדים, זולת חסידות חב"ד המחזיקה באוסף, שגורסת כי הגניזה היא אותנטית.
אחד מהרבנים שהוכיחו את הזיוף, הוא הגאון רבי מאיר דן רפאל פלאצקי אבדק"ק אוסטורבה ומחבר ספר 'כלי חמדה' שבשנת תר"ע (1910) כתב את ספרו 'שאלו שלום ירושלים' בו הוא סקר והוכיח את זיופו של תלמוד ירושלים לסדר קדשים על ידי הזייפן שלמה יהודה פרידלנדר.
הגרמ"ד פלאצקי פרסם מאמר מיוחד בירחון 'דגלנו' בטאונה של 'אגודת ישראל' בפולין שהופיע בוורשה מידי חודש בחודשו משנת תרפ"א ועד תרצ"ג. במאמר שלל מכל וכל את הקשר האישי שנוצר כביכול בין הגה"ק רבי גרשון קיטובר והאור החיים הקדוש.
המקור הראשון לקשר אישי מיוחד זה, הופץ לראשונה בספר "תולדות בעלי שם טוב" שיצא לאור בקעניגסבערג בשנת תרל"ו, ומיד לאחר מלחמת העולם הראשונה הופצו שמועות שנמצאו בארכיונים הממלכתיים באוקראינה מכתבים מקורים בחתימת ידו של הבעש"ט.
לאחר שנפוצה שמועה זו, ועשתה לה כנפיים, אזר הגרמ"ד פלאצקי חלציו כגיבור והוכיח שכל העסק בדוי.
בשנת תרפ"ט האמרי אמת מגור הורה לחסידיו שלא יעסקו בהדפסת המכתבים (ראה ראש גולת אריאל עמ' שסב), ובשנת תרצ"ג הצטרף אליו המנחת אלעזר ממונקאטש (ראה ספר דברי תורה, מהדורה ה' סימן ט).
נגדם בדעת יחיד עמדו האדמו"רים מליובאוויטש הרייצ' זצוק"לוחתנו האדמו"רהאחרון הרמ"מ שהאמינו באמיתת המכתבים האלו ולחמו בכל תוקף להוכיח ולאשר את אמיתותם.
בספר הזכרון לר' משה ליפשיץ עמ' קמ (ניו יורק תשנ"ו) הביאו את דעתו של ר' חיים ליברמן ז"ל אשר נודע כ"איש הספר החב"די" שכיהן כמנהל ספריית חב"ד והיה מזכירו האישי של האדמו"ר הרייצ' שטען שהוא ידע בפרטיות את נסיבות זיוף המכתבים והפצתם, והוא הכיר באופן אישי את המזייף. כשנשאל איך ולמה טען הרייצ' שהם אמיתיים, ענה: "סימן שכך היה צריך להיאמר".
בקובץ ישורון ד' כתב מכתב למערכת הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין ובו גלגל את תהליך העניינים לטענתו.
לדברי הרב הבלין כאשר הגיעו לירושלים התעודות הראשונות שמוצאן מהגניזה החרסונית על ידי הרב שמחה אסף שרכשם באודסה עבור בית הספרים הלאומי בירושלים, שְׁלָחָם ד"ר אברהם א' שרון (שְבַדְרוֹן) למעבדה בוינה, שם התברר שהם כתובות על נייר שעדיין לא היה בייצור באותם השנים.
האדמו"ר הרייצ' הסכים שאין התעודות מקוריות, אלא העתקים בלבד. החוקר התורני הגרד"צ הילמן המפורסם עסק בפרשיה זו, ובספרו 'אגרות בעל התניא ובני דורו', ובנספח מיוחד חקר את הגניזה ולדברי הרב הבלין, הוא הוכיח את זיופם.
לאחר זמן ממשיך הרב הבלין בדבריו, שאל צ"ה הרכבי את האדמו"ר האחרון מליובאוויטש זצוק"ל, לדעתו על ספרו של הגרד"צ הילמן ששלל מכל וכל את ה"גניזה החרסונית". הרבי מחב"ד השיב לו במכתב, שהוא כעין מאמר מסודר בו הוא ניסה לדחות את טענות הגרד"צ הילמן.
הגרד"צ הילמן לא נותר חייב, והוא כתב מכתב לרבי מחב"ד, בו הוא מחזק ומאשש את דבריו הראשונים.
שני המאמרים הודפסו בקונטרס 'הספר', לענייני ביבליוגרפיה שיצא בירושלים תשט"ו.
מששמע הרבי מחב"ד על הדפסתם יחד, הגיב במכתב מי"א ניסן תשט"ז בין היתר בדברים הבאים: "ולא שיערתי שידפיסו מכתבי זה ביחד עם מכתבו... מה שנצטערתי – הוא על העמידה בדף אחד וכו'. ושקלתי למטרפסי בהאי עלמא, על שמתחלה נכנסתי לפולמוס לאחרי ששיערתי מראש שנצחנות תהי' כאן".
טענתו בין היתר של הרבי מחב"ד הייתה, היכן נמצא איש "חברה'מן גדול ולמדן קטן ובלאפער גדול" כזה שאפשר לייחס לו ידיעה רחבה כל כך בידיעת החסידות והקבלה, שמסוגל היה למעשה זיוף זה. הגרד"צ הילמן טרח וחקר ובלש וגילה שהמזייף היה איש ידוע באודוסה בשם הירשל שפירא.
יצוין שלמרות דעתו זו של הרבי מחב"ד, הורה הרבי להדפיס את מכתבי בעל התניא מתוך הגניזה החרסונית במדור נפרד כולל דף שער נפרד, ולא לשייכם כחלק בלתי נפרד מהמכתבים האותנטיים. (ראה אצל הרב שלום דובער לוין, בספר 'אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הזקן', עמוד תס"ט ואילך).
הרוצה להתעמק בפולמוס 'הגניזה החרסונית',יוכל לעשות זאת בין היתר בקובץ ישורון כ"ב, שם הובאו מספר מאמרים בעניין. בקצרה ניתן לראות באתר המכלול, וחבדפדיה בערך הגניזה החרסונית', שם הובאו טענותיו של הגרד"צ הילמן, והרבי מחב"ד.
מקורות ראה בספר 'חסידים ומתנגדים' - לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב-תקע"ה, מוסד ביאליק, 1990, שאסף וליקט פרופ' מרדכי וילנסקי
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com