ריצה עושה פלאים לבריאות הגוף ובעיקר לבריאות נפש. אבל בואו נודה על האמת, הליכונים משעממים, המדרכות עמוסות והאספלט גורם לכאבים בברכיים. אז מהי האלטרנטיבה?
פתרון אחד לבעיה זו הוא ריצה בשבילים שאינם בהכרח סלולים, ובקיצור, בשטח. פעילות המציעה הפוגה נואשת מנסיבות אלו. בנוסף, אתם תהיו רצים חזקים יותר, מהירים יותר וזריזים יותר - לא משנה באיזה סוג של משטח תבחרו לרוץ בפעם הבאה.
מה בעצם ההבדל?
"מסלול ריצה הוא דרך מצוינת לרצים לצבור כוח", אומרת קים דייוויס, מייסדת ומנהלת חברת "Run Lab". "הגוף שלכם צריך ללמוד שיטות חדשות להתמודד עם האדמה", היא מסבירה, "שכן, הוא פוגש שורשים, חצץ, עלים, סלעים, ענפים ושלוליות. הפתעות קטנות אלה בודקות את מערכת העצבים והמערכת השלדית שלכם באופן שהליכון פשוט לא מסוגל: אתם רצים, כן, אבל אתם גם מציצים וקופצים, מה שעוזר לייצב שרירים שלעתים קרובות מוזנחים בתהליך הריצה".
רצים רבים מודדים את התפוקה שלהם בקילומטרים ספורים אבל ההסתכלות קצרת הטווח הזו איננה נכונה. "רצים בכביש מפסיקים לראות שיפורים בכושר, הרכב הגוף ומהירות, כאשר הם דבקים בריצה על אותו מסלול, באותה אינטנסיביות שוב ושוב." מסבירה דייוויס. "כאשר הגוף שלכם מתמיד בריצת 5 קילומטרים במשך חמש שנים, אתם לא באמת נהפכים לטובים יותר."
לא, אתם לא יכולים לחצות גבעות, סלעים ועצים באותה מהירות שאתם רצים על מסלול רגיל. אבל זה לא דבר רע! הצעדים שלכם צריכים להיות מדויקים יותר, קצרים יותר ומדודים יותר. אם אתם עדיין משתוקקים לרוץ במהירות גבוהה, שמרו אותה למסלול הקבוע שלכם."
ומה עם הסיכוי להפגע?
"עבור אנשים רבים, הרעיון של לרוץ על שביל נשמע כמו דרך קלה לקבל נקע בקרסול על סלע תועה. מה שהם לא יודעים", אומרת דייוויס, "שזו הזדמנות מצוינת לחזק את אותם גידים ושרירים שהם מודאגים כל כך מפציעה לגביהם. כל צעד מקרב אתכם לתיאום ושליטה טובים יותר, המהווים את ההגנות הטובות ביותר נגד פגיעה".
"אני אומרת זאת לרצים אחרים כבר שנים: בתור הרצה למרחקים בינוניים שהייתי בימי התיכון, הייתי נפצעת בשוקיים ובברך, פציעות שלא חלפו במשך זמן רב. אבל כאשר התחלתי לרוץ למרחקים ארוכים ובשטח, הפצעים שלי נעלמו."
"למה? מסלול הריצה שלי היה מלא בקווים ארוכים וישרים, מה שגרם לי לסוגים שונים של מתיחות באופן חוזר ונשנה, שאני רואה לעתים קרובות אצל רצים. הרמת משקלים כבדים ואימוני וכוח עוזרים, אבל ריצה בשטח דורשת תנועות סיבוביות ורוחביות במקום פשוט לרוץ קדימה ואחורה - מה שהופך את הרצים לפחות רגישים לפציעות".