האלפים שיצפו בל"ג בעומר הקרוב בטקס ההדלקה השנתי של הראש"ל הגרש"מ עמאר, רבה של ירושלים, במירון, ישמעו ברקע קול מוכר: קולו של הזמר מוטי שטיינמץ.
לכאורה זהו פריט טריוויה יבשושי, מיהו הזמר שינעים בקולו אירוע זה או אחר; ענין לאייטמים בסגנון 'רשימת ההדלקות של ל"ג בעומר'. אך לא. מדובר בגזענות - הצד השני של המטבע:
מארגני אירועים מובילים בקהל המזרחי בטוחים, משום מה, כי האירוע אותו הם מפיקים לא ייחשב ליוקרתי דיו, אם יככבו בו רק דמויות שכמותם, ספרדיות.
מקלדות רבות נשברו בניסיון לפענח את שורש הגזענות הפושה בציבור החרדי, ששיאה - האפליה הבוטה בקבלת תלמידים ותלמידות בני עדות המזרח, למוסדות חינוך בהנהלה אשכנזית.
כמספר המקטרגים על התופעה המקוממת, כך מספר המסנגרים עליה, בהבדל אחד: אלו, האחרונים, עושים זאת בדרך כלל שלא לציטוט, בחששם מזעם ההמון "הנבער" על מצדיקי האפליה.
בנימוקי המצדדים בגזענות בעת הקבלה למוסדות, ניתן למנות כמה סוגים. יש את המצדיק באמת, הגרוע מכל: "הספרדים באמת פחות טובים מאיתנו". אלו המשמיעים משפט שכזה, הינם חסרי תקנה. אין מה לעשות מולם, עד שישובטו מחדש...
הצדקה אחרת לאפליה השיטתית, הינה ההיתלות באחרים. "זה לא אני", יזדעק מנהל הסמינר כשהוא פוכר את שתי ידיו ומבטו מתרוצץ לצדדים, "אני עובד לפי דרישה מהשטח - וזה מה שהשטח, הציבור, מבקש". כנגד "אישי חינוך" אלו, יש להפעיל את כוחו של הציבור, מהצד השני, כך שיבינו שיש להם מה להפסיד אם ימשיכו בהתנהגותם.
אך ישנה גם הסיבה הנוספת, מביכה ואמיתית באותה המידה: "הספרדים עצמם גורמים לאפליה. ההורים של אלו מביניהם שכן התקבלו, הם שלוחצים עלינו לא לקבל ספרדים נוספים", יגלו מנהלי המוסדות.
מתברר, כי קיימת נחיתות מובנית אצל חלק לא קטן מתוך פלח האוכלוסייה החרדי-ספרדי. אלו חושבים, כי אכן הציבור המזרחי פחות ערך בהשוואה לזה שהוריו נולדו באירופה. מזעזע.
וכאן הגענו ל'הדלקה' במירון, עליה נסוב הטור. לשיטתם של מארגני האירוע, כך מסתבר, טקס שלא "יעוטר" בשמות של דמויות אשכנזיות מפורסמות - לעתים בשדה הרבני, ובמקרה זה בתחום המוזיקלי - לא ימשוך אליו קהל רב ולא ייחשב לנוצץ מספיק.
כך גם באירועי הענק של 'הקבלת פני רבו ברגל', שלפי אמרגניהם רק זמר שיהגה "נכון" את 'אמס מה נהדר הויו כויהיין גדויל', יצליח להיות משאבת המונים שימלאו את היציעים עד להתפקע.
התירוץ כי לעתים נזקקים לייבוא 'מבחוץ', בשביל למשוך קהל, שקוף מדי, בוודאי במקרה המדובר: ניסיון העבר מלמד כי ההמונים משתתפים בהדלקה של הגר"ש עמאר, והאירוע מלא עד אפס מקום, גם כשהעומד מאחורי המיקרופון הוא הפייטן הנחשב משה לוק, לדוגמה.
מי שחייב להתקומם על התנהגות נפוצה זו, הוא בעיקר הציבור הספרדי עצמו. על כל אחד ואחד להבהיר באופן חד משמעי לעסקנים המפיקים 'הדלקות' לא מדליקות בעליל שכאלו, שהתנהלותם פסולה בתכלית.
"בגללך", יאמר האברך הספרדי הממוצע למפיק האירוע הבא, "הילדים שלי יישארו לנצח כעניים בפתח מול האשכנזים. די כבר!".