המהפכה הספרדית, כאן כדי להישאר. לא עוד שליטה הומוגנית של בני עדות אשכנז, כי אם פסיפס מרהיב של בני עדות המזרח המפארים כל חלקה טובה, החל מעולם הישיבות ועד אירועי תרבות לעם שבשדות.
עולם הישיבות הספרדיות פורח ומתעצם, בזו אחר זו קמות וניצבות ישיבות ספרדיות לבני עדות המזרח, אשר לא נופלות במאומה מאחיותיהן האשכנזיות. אם בעבר כל בחור ספרדי ביקש את נפשו להתקבל לישיבה ליטאית, לא עוד. מיטב הבחורים הספרדים נוהרים אל הישיבות הספרדיות ואינם מרגישים כסוג ב'.
המהפכה, עודה בעיצומה בעולם הישיבות, אך בקרב תלמודי תורה הדבר מצוי אף יותר. זאת בניגוד למצב בקרב בתי הספר לבנות ובסמינרים, שם נכונו לציבור הספרדי עוד אתגרים ומהמורות.
אך נדמה כי המהפכה הספרדית לא עוצרת בקרב הציבור החרדי. די להציץ אל עבר אנשי התרבות החילונים, המסורתיים, בני עדות המזרח, שאינם מתביישים עוד ביהדותם ובמקורותיהם. זמרים ואנשי תקשורת, שחקנים ואנשי תרבות, מצהירים בריש גלי על שמירת מצוות, הנחת תפילין ושמירת שבת קודש. אמת מה נהדר. והמסורתיות והגאווה הספרדית מחלחלות, גם אל האירועים הממלכתיים במדינה.
הסבתא שריגשה
אין מי שלא צפה בנאומה של מארי נחמיאס ולא התרגש. היו שדמעו, היו גם שבכו מהתרגשות. קשה להישאר אדישים מול סבתא הנושקת לגיל מאה, מדברת בחום אנושי יהודי ומצליחה לגרום לראש הממשלה ולרעייתו, לצמרת המדינה, ולאלפי המשתתפים באירוע העצמאות המרכזי בהר הרצל - לקום על רגליהם ולמחוא כפיים בהתלהבות.
לא, זה לא היה נאום מהוקצע, היא לא הקריאה מדפים, או ממסך דיגיטלי. היא דיברה מהלב. זה הלב של ילידת תוניס, זה הלב של בת עדות המזרח. זה הלב שמכיל בתוכו פשטות יהודית עם חום מדהים. מה הפלא שגם עיתון הארץ נשבה בקסמיה ופרסם מאמר נלהב?
הזיכרון של הישראלי הממוצע, רווי האירועים, אולי השכיח את העובדה הבאה: מרת נחמיאס אינה לבד. בשנתיים שקדמו, היו אלה מרים פרץ ילידת מרוקו והרצל ביטון אף הוא יליד מרוקו. כל אחד בדרכו נגע במדינה שלמה.
הנהג שהציל עשרות
"אני הרצל שמעון ביטון בן פריחה וניסים זיכרונם לברכה, אח לאחד עשר אחים, בהם יעקב ושמשון זיכרונם לברכה, נכדו של רבי מסעוד בן שבת זכר צדיק וקדוש לברכה – מדליק משואה זו בהודיה לה' יתברך, שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה.
"לכבודם של אזרְחי ישראל, העומדים איתן מול התקפות הטרור – כבר יותר ממאה שנים. לכבוד הצוותים הרפואיים, הארגונים והאנשים הרבים העוטפים ומחבקים אותנו, נפגעי הטרור, ומחזקים את רוחנו. לכבוד עם ישראל, שאין כמוהו בעולם – ולתפארת מדינת ישראל".
זה היה נאומו הקצר והעוצמתי של הרצל ביטון שמשך את תשומת ליבם של משתתפי האירוע ומיליונים בעם. ביטון, כזכור, נאבק בידיים חשופות במחבל שדקר אותו תוך כדי שהציל את חייהם של נוסעים רבים באוטובוס שלו. הטון והלבביות בה נשא הרצל את דבריו, שבו את ליבם של המונים.
האם השכולה
את מרים פרץ כולם מכירים. האם ששכלה את בניה במלחמות ישראל הפכה לאחת הנשים המאחדות שקמו כאן. בשנה שעברה, בטקס חלוקת פרסי ישראל, נשאה נאום שובה לב בשם מקבלי הפרסים.
הנאום נקטע פעם אחר פעם במחיאות כפיים סוערות. היא דיברה על הכאב הגדול באובדן הבנים ומיד הסבירה איך אפשר להתמודד: "כשהלב מלא אמונה, הוא יכול לעמוד באתגרים קשים. הוא יכול ליצור יצירות גדולות. זו יצירתי, היא נטועה בלבבות. הפכתי את יגוני לניגון חדש".
עוד אמרה פרץ: "עלינו ליצור שיח מאופק שמאפשר הבעת דעה בלי איומים, שיש בו מקום למחילה וסליחה, שיח שמחזק את המחויבות שלנו לאהבת האדם כי בצלם אלוקים ברא את האדם. שיח המחזק את מורשתנו המרבה אור ותקווה ולא מתרכז רק בחושך".
נאומה, שקטעים אחדים ממנו הובאו כאן, טלטלו את נשמתם היהודית של רבים מאחינו, בארץ ובעולם.
מרים פרץ, כמו הרצל ביטון ומריה נחמיאס, דיברו על הצדיקים, על המורשת, על התורה, על בורא העולם. על אחדות, על חיבור, על טהרה. הם זכו לקדש שם שמים ברבים, באמונתם הטהורה והפשוטה, בעוצמה ובגבורה היהודיים ששולבו בדבריהם.
העובדה ששלושה בני עדות המזרח, זוכים שנה אחר שנה לנגוע בליבם של כלל אזרחי ישראל, מכל הסוגים והמינים, הגילאים והתרבויות, רק ממחישה את תפקידם של בני עדות המזרח בחיבור עם ישראל.
ואי אפשר בלי לומר תודה לשרה מירי רגב. הספורט הלאומי ללעוג לה, אבל שלושת הדוברים האלה לא היו נחשפים לעם, ללא השרה המזרחית. היא שותפה מלאה, אשריה.
אך כמובן, שהזכות האמיתית שמורה למוביל המהפכה הספרדית, פוסק הדור מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, אשר הקדיש מחייו, זמנו ומרצו, כוחו ובריאותו, כדי לחבק את העם שבשדות, להאיר את פני יהדות המזרח ולקרב לבבות טועים לאביהם שבשמים, אילולי הוא - ספק אם המהפכה המתוארת לעיל, היתה קורמת עור וגידים.
לא נותר לנו אלא לברך על ההווה ולהתפלל על העתיד. בעוד האליטה הישנה מבכה את ה"הדתה", הציבור הספרדי, החרדי והעממי, תושבי הערים החרדיות והעם שבשדות, מוכיחים יותר מכל, כי הם כאן כדי להישאר, לטוב ולמוטב, ולתפארת מדינת ישראל.