בשנת 1906 טען אחרי מס' רב של מחקרים שנערכו ע"י ומסקנתו: "בתנאים הנכונים קבוצות הן אינטליגנטיות במיוחד ופעמים רבות נבונות יותר מהאנשים הנבונים ביותר בקבוצה.
"קבוצות אינן זקוקות להנהגה של אנשים חכמים במיוחד כדי להיות חכמות, גם אם האנשים החכמים ביותר בקבוצה אינם בעלי ידע גדול והגיון משובח, הקבוצה עדיין יכולה להגיע להחלטות חכמות".
התאוריה החדשה שהציג גלטון בעידן ההוא התקבלה בהתנגדות עצומה ואף בגיחוך רב, מכיוון שבתקופה ההיא "דגל החכמה" היה השבחת גזע הארי והשמדת ההמון הטיפש, הטענה הרווחת הייתה שאין מקום לבורות ע"פ כדור הארץ.
אי לכך, יש להשמיד את ההמון הטיפש, ולהשביח את הגזע החכם.
ממצא זה של גלטון אכן חלחל והוטמע במשך השנים, חוקרים נוספים בדקו את ממצאיו של גלטון ולאחר שנכחו בצדקתו השתמשו בתאוריה שלו, ומכאן התפתחה הרשת החברתית, מנועי החיפוש הרבים המסתמכים על שימוש בדעת ההמונים.
לפי עקרונותיו ופיתוח המחקר הוכיח גלטון שדעות עסקיות ופוליטיות מתקבלות ואף מגיעות לרמת דיוק גבוהה במישורים ההלו ע"י חכמת ההמון, אך הבסיס לקיום דעה זו חייב להתקיים עפ" 3 תנאים עיקריים, ההמון חייב להיות מורכב מ:
1. דעות הטרוגניות מגוונות ודרכי חשיבה שונות.
2.דעות עצמאיות ולא מגובשות או תלויות בדעות אחרות.
3.הקמת מנגנון צבירה שיאגד תחתיו את מגוון הדעות שהתקבלו ויציג אותן באופן המאפשר קבלת החלטות.
שלושת התנאים הללו הכרחיים לקיום משאל קבוצתי עד לקבלת החלטה עפ"י ההמון, שהסבירות היא שהחלטה זו הנכונה והמדויקת ביותר.
בימינו אנו יכולים לתרגם זאת לקבוצות הוואטאפ הרבות, לדיונים שלמים שמנהלים על צירי הפייסבוק השונים, שיתופי הפעולה והדינמיקה החברתית, הבעת דעות ההמון בכל מיני דרכים אפשריות.
קבוצות אלו מאפשרות כיום לכל אזרח ואדם באשר הוא להביע את דעתו ואף ליצור נופך ונקיטת עמדה משלו בנושאים מסוימים. חלקם נוגעים במרחב הציבורי, הפרטי והאישי.
באמצעותן ניתן להשפיע על נקיטת עמדה מזוויות שונות, הבעת דעות כלליות, כיחיד המשתתף בקבוצה ולבחון את הידיעות הנזרקות לחלל לתאם את עמדותיו ואף למצק דעה מאפס ידע ועד לכדי דעה מוצקה יותר.
עיצוב דעת קהל נעשה ע"י דיונים, הסברה והטמעה, ההטמעה הטובה ביותר נעשית ע"י הדיונים הערים שמתנהלים בקרב ההמון , משם ייצא דבר ותגובש הדעה הטובה ביותר (ולפי מחקריו של גלטון אף המדויקת ביותר).
לפי דבריו של תומס סילי מחברת הספר "חכמת הכוורת", את חכמת ההמונים ניתן אף ללמוד מהדבורים לפי שיטת ליקוט הצוף, הם אינם מנהלים דיונים כאלו ואחרים איפה והיכן ניתן ללקט דבש, הם שולחים קבוצת דבורים מלקטות מטעם הכוורת כדי לסרוק את האזור.
כשדבורה מוצאת צוף טוב היא חוזרת ומבצעת את "ריקוד הכרכור" שהעוצמה והזווית שלו מרמזות בשפתן על טיב הצוף ועל מיקומו.
ריקוד הכרכור מושך מלקטות צוף אחרות שהולכות בעקבות הקבוצה המלקטת הראשונה, הן מתפרשות בצורה מושלמת על מיקום הצוף הטוב ביותר וכך חולשות על אזורים שלמים, הנלמד הוא מריקוד הכרכור, שמושבת הכוורת מגיעה לפתרון אינטליגנטי משותף לא ע"י שיקול או קביעת תבנית ליקוט צוף אידיאלית, אלא לפי מציאת מיקום טוב הנעשה ע"י קבוצה.
מסרים, דעות, שיתופי פעולה, הנעה לפעולה, שינויים חברתיים, החלטות כאלו ואחרות יכולות לעבור דרך קבוצות, אך אל לנו להתעלם מדעת המומחים החשובה לא פחות ואף יותר במקרים כגון: רפואה הנהגה ועוד, השילוב בין חכמת ההמון וחכמת המומחה הוא הטוב ביותר ע"מ להגיע לתוצאות יעילות.
אם כי לעיתים עולה חכמה אחת על רעותה , אך כלל אין חכמת ההמונים מבטלת את חכמת המומחים ולהיפך, הכל עניין של התאמה לסבירות הגבוהה ביותר לגופו של העניין הנידון, בין אם ע"י ההמונים או ע"י המומחים.
]]>
