נשיא הקונגרס היהודי - המיליארדר רון לאודר בראיון מיוחד

לראיונות הקודמים במסגרת 'כיכר גלובל':

• פרופ' דרשוביץ: "חרדים - אל תתפשרו; השתלבו והשפיעו"
• השופטת רוחי פרייר: "אני רק נהיית יותר ויותר חרדית"
• האימאם המוסלמי: "אני מגן על ישראל, כי אני אוהב אותה"
• המולטי מיליארדר היהודי שתרם את כל הונו לצדקה בראיון

כעת, הוא מתייצב לראיון מקיף בתכנית 'כיכר גלובל' בהנחיית הרב בנימין גולדשמידט, מחשובי רבני מנהטן, בוגר ישיבות פוניבז' וחברון, בו הוא מדבר על חינוך, פעילות נגד האנטישמיות, ופעילות ציבורית.

בחרנו לפתוח את הראיון המיוחד של לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי ואיל ההון המפורסם, ל'כיכר השבת', בפרק ההוא של חייו המרתקים: מה היווה מקור ההשראה למנהיגות היהודית שלך בשנות פעילותך באוסטריה?

באתי לאוסטריה אחרי שירותי בפנטגון, וזה היה בדיוק בזמן שהקונגרס היהודי העולמי החל להעלות האשמות כנגד קורט ולדהיים - מזכ"ל האו"ם, שהתמודד גם על תפקיד נשיא אוסטריה - שגילו שבעברו הוא לא היה רק עורך דין בווינה, אלא נאצי - שאף היה פעיל במידה רבה מאוד במפלגה הנאצית ובממשלה. הוא היה בסלוניקי, וצפה באנשים נרצחים, וגם ראיין ועינה אסירים ביוגוסלביה.

זה היה גילוי מחריד. אבל האוסטריים הראו כמה הם צפויים, והם בחרו בו לנשיאות. הבטתי בזה וחשבתי לעצמי: למה בדיוק זה קורה? כשבועיים אחר כך, ניגש אלי רב ואמר לי 'בוא'. זה היה הרב יעקב בידרמן, רב מחב”ד. הוא אמר לי: בוא, אני רוצה להראות לך גן ילדים. אז באתי לגן הילדים, וראיתי ילדים צעירים, שבאו ממה שהיה אז ברית המועצות, והיו בדרכם לישראל או לארה”ב. משפחות רבות החליטו להישאר בוינה, במקום לעבור למקומות הללו, ואלו היו הילדים שלהן.

מה שקרה, זה שראיתי את הילדים הללו וראיתי את השמחה שלהם. אז היה זה שילוב בין הרב בידרמן, הרב החב”די, לבין מה שקרה עם קורט ולדהיים והאוסטריים. אמרתי לרב: 'הם עשו אותי יהודי'. הייתי יהודי מתבולל, ובגלל כל זה נעשיתי יותר ויותר מעורב ביהדות.

החלטתי להקים בתי ספר (יהודיים). קודם כל התחלנו בוינה. בנינו לא רק גני ילדים, אלא גם בתי ספר. לאחר מכן פתחנו בתי ספר בארצות שונות. מיד לאחר שסיימתי את תפקידי כשגריר, התחלתי לבקר בארצות הללו. פגשתי את ההורים, והם שמעו מה שקרה בוינה - ולאט אבל בטוח, התקדמנו במשימה. כיום יש לנו כ-30 בתי ספר. חינכנו כארבעים אלף ילדים יהודים שבאו ללמוד בבתי ספר שלנו.

יש לנו כבר עשרת אלפים ילדים בבתי הספר, בקייטנות, בתנועות הנוער שלנו. ותן לי לומר לך משהו: זה שינה את המדינות הללו; מדינות שחשבו שאין בהן יותר אוכלוסיה יהודית, היום יש בהן יהודים. חלק מבתי ספר הם חילונים-רפורמים, חלקם בתי ספר של חב”ד. כולם מאוד טובים.

הדבר המעניין הוא שהילדים האלה, בבתי ספר החילונים או אלה הדתיים - כולם עובדים יחד.

ישנם פילנתרופים יהודים רבים, אבל למעט מאוד יש את התעוזה לגעת בנושא החינוך היהודי. הם מוכנים לעשות ריקודים ישראלים, לפעול למען היהדות, הם מוכנים לערוך טקסי זיכרון לשואה, אבל בחינוך יהודי כולם מפחדים לגעת. כנראה זה נושא מסובך מדי לפתור, ויקר מידי.

מה שמזכיר לי את המילים של הרמב”ם ואחרים, שאם צריך לבחור בין בניית בית כנסת לבין בית ספר יהודי - בניית בית הספר חשובה יותר; האם אתה חושב שהארגונים היהודים צריכים לשים את החינוך היהודי בקדמת הבמה של הפילנתרופיה היהודית?

אין שאלה בכלל שהחינוך היהודי הוא העתיד שלנו. מה שראיתי לאורך השנים, הוא שבתי הספר שבהם ישנו חינוך יהודי אמיתי, שיעור ההתבוללות נמוך מאוד. בבתי ספר שבהם לתלמידים אין שום חינוך יהודי, שיעור ההתבוללות גבוה בהרבה. בנוסף, אנחנו מלמדים את התלמידים, בכל בתי הספר, את הגאווה בלהיות יהודי והמשמעות בכך. זה מאוד קריטי.

יש פילנתרופים יהודים שהרבה יותר קל להם לתת כסף לארגונים שונים, ולעזור לבתי חולים, לקבוצות ריקוד... כשזה מגיע לנושא החינוך היהודי - קשה מאוד. לעתים קרובות, זה לא בידי אם הם רוצים להקים בית ספר רפורמי, חילוני או דתי; זו כבר החלטה של הקהילה המקומית.

למשל בוינה, ההחלטה של הקהילה המקומית היא בית ספר דתי. בוורשה ההחלטה גם כן היתה בית ספר דתי. בהונגריה, בה יש היסטוריה רפורמית ארוכת טווח, ההחלטה היתה להקים בית ספר רפורמי. אז כל מקום וההחלטה שלו. ואותו הדבר ב'סופיה'.

ואתה תומך בפעילים המקומיים

אני תמיד מניח שהפעילים המקומיים הם אלו שמייצגים את הקהילה ואת רצון ההורים. אבל מה שמעניין, שכאשר אתה שם את כל בתי הספר יחד, אנחנו עם אחד. ואנחנו צריכים להתחיל להתנהג כמו עם אחד.

מבחינתי, היהודים החרדים צריכים לשמש כמורים, אבל צריך שתהיה בהם הפתיחות להבין, שלא ניתן לקחת ילד חילוני או רפורמי ולהפוך אותו פתאום לדתי. צריך ללמד אותם. מה שמעניין הוא, שהרבה מהתלמידים שמסיימים בית ספר יסודי רפורמי, נהיים אחר כך דתיים. כי הם לומדים. והלימוד הוא הדבר החשוב. אבל צריכים להיות פתוחים.

הרב יחזקאל בסר, שהיה רב חשוב מאוד, רב חב”די (סגן נשיא אגודת ישראל באמריקה), הוא היה מאוד טוב בכך שהוא לעולם לא דחף אף אחד. תיתן לאנשים להרגיש כעם אחד, אל תבייש אותם. אני זוכר את מה שהרב’ה מליובאוויטש היה אומר, ש"אין דבר כזה רפורמי, קונסרבטיבי, דתי. ההבדל היחיד הוא, באיזו תדירות אתה הולך לבית הכנסת. זה ההבדל היחיד. בגלל שאתם קוראים את אותה תורה ולומדים את אותם דברים". זה מה שאני מבין.

אחד הדברים שאני רואה לצערי הרבה מדי פעמים בקהילות, במיוחד בישראל, הוא הקרע הזה. אנחנו עם אחד. אנחנו חייבים להיות מאוחדים. אי אפשר שתהיה ממשלה אחת רק לימין, ולא לשמאל. אנחנו צריכים ממשלה אחת בישראל.

בוא נדבר על החינוך היהודי בארה”ב. הוא נגיש לכולם, אבל מאוד יקר

ישנם שני דברים: יש את עניין הנגישות, אבל חינוך יהודי, למרות מה שחושבים, אינו נגיש מספיק. אני מאמין שאם היו עוד 500 בתי ספר יהודים, ונתיישב עם מחנכים, ועם עשירים גדולים, ונדבר איתם על החשיבות של 500 בתי ספר - איזה הבדל זה יעשה. איזה הבדל זה יעשה לאוכלוסיה היהודית בארה”ב.

אם אתה מלמד ילד את הגאווה בלהיות יהודי - לא אכפת לי אם הוא רפורמי או דתי - אתה כבר ניצחת. כי פתרת את כל הבעיות: הם יזכרו את השואה, ילחמו כנגד תנועת החרם BDS. כל השאר ייפתר. הכל ייפתר אם תכניס את הילד לבית ספר יהודי. לפני השואה, כמעט כל ילד יהודי הלך לבית ספר יהודי, כי לא היה מקום אחר ללכת אליו. כיום רק 10 אחוז מילדים יהודים הולכים לבית ספר יהודי. עלינו לשנות זאת.

בית-הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק הציע לימודים חינם לכל התלמידים. האם אתה חושב שזה אפשרי, שהקהילה היהודית בעלת הפריבילגיות הרבות ביותר בהיסטוריה העולמית, תוכל (גם היא) לספק חינוך יהודי בר השגה בארה”ב?

חינוך בר השגה - כן. חינוך חינמי - לא. אגיד לך דבר נוסף: כאשר אתה צריך לשלם עבור משהו, אתה מעריך אותו הרבה יותר מאשר משהו שקיבלת בחינם. כשהם מקבלים את זה בחינם, הם חושבים שזה בחינם, ומתייחסים בהתאם. אבל כאשר הם צריכים לשלם על זה כסף - הם עושים עם זה משהו.

לאמיתו של דבר, העתיד שלנו הוא החינוך שלנו. ולצערנו אנחנו לוקים בכך. מה שאני עשיתי במזרח אירופה, צריך להיעשות ברחבי העולם. אבל הם לא יכולים, כי אין רצון אצל אנשים רבים. והם לא מבינים את החשיבות של חינוך יהודי.

אני שומע תלונות רבות על כך שהדור הבא של המנהיגות היהודית אינו נרתם לתרומות עבור אינטרסים יהודיים. ספציפית יותר: בוא נעזוב לרגע את החוף המזרחי בניו יורק, ונלך לפאלו אלטו (עמק הסיליקון, קליפורניה); חלק מהכוכבים המבריקים ביותר בהייטק, שמאוד הצליחו בחיים, לא רואים אותם הולכים בדרכך.

מבחינת אקטיביזם יהודי, תמיכה בישראל, מלחמה באנטישמיות - זה מאוד מינורי ומוגבל. האם אתה מודאג מהדור הבא של פילנתרופיה יהודית?

אני מודאג מהפילנתרופיה היהודית בדור הבא, ובדור הזה... בגלל העובדה שאם הם תורמים כספים ל”דברים יהודים”, הם מקבלים תודה קטנה, אבל אם הם תורמים כספים לבתי חולים, או למחלה כזאת או אחרת, אנשים רבים יבואו אליהם להודות להם. ואם הם בונים בית ספר, כמעט אף אחד לא מודה להם, הם מקבלים רק צרות...

השאלה האמיתית היא: מה אנחנו מחפשים? אנחנו לא מדברים על החוף המזרחי או החוף המערבי, אנחנו מדברים על המדינה כולה. ונכון לעכשיו, אנחנו מפסידים. אנחנו מאבדים דור שלם של ילדים יהודים.