בפרק הקודם ראינו את ירושלים בבניינה, מפוארת ויפיפייה, אבל אם נקפוץ לביקור בסמטאות ירושלים הקדומה, נבחין כי היא חסרת מנוחה.
ירושלים סוערת מבית ומחוץ, יותר ממאה שנים עברו מאז השתלטה האימפריה הרומית על ירושלים, תוך שהיא מנצלת את מלחמת האחים שפרצה בין מלכי החשמונאים.
הרומאים שולטים ביהודים באמצעות נציבים, כעת שולט ביהודה נציב אכזרי במיוחד. פלורוס.
בשלב זה היהודים בירושלים מפוצלים בינם בשאלה איך להתייחס לשלטון הרומי האכזר, האם למרוד בו או להיכנע למרותו.
כפי שראינו בפרק הקודם, מאחורי חילוקי הדעות עומדת תפיסת עולם שונה של כל קבוצה.
• הצדוקים האמינו בבחירה חופשית לגמרי ולא האמינו בעוה''ב, מכאן שהם רצו לחיות טוב בעולם הזה, בדרך כלל הם חיו חיי עושר ופאר, ורוב הזמן שמרו על יחסים טובים עם הרומאים והתנגדו למרד.
• האיסיים, לא האמינו בבחירה חופשית, רק בגורל ובהחלטת הבורא. הם היו בטוחים שממש בקרוב תגיע הגאולה ללא קשר למעשיהם, ומכאן שהם לא ממש השתתפו במרד, לפחות לא בהתחלה. ראוי לציין כי באותם ימים בקרב רבים מהיהודים בירושלים רווחה התחושה שהנה מגיעה "אחרית הימים" עליה התנבאו הנביאים, והקב''ה יעביר את שלטון רומא מן העולם באותות ובמופתים.
• הפרושים שהם חכמינו ז"ל נמצאים באמצע, כמובן מאמינים בעולם הבא, וגם בחופש הבחירה, ולכן מצד אחד הם בדרך כלל מתנגדים למרד, אלא אם כן הוא מתרחש על רקע רוחני, ואז זו כמובן מצווה להילחם, והשכר לנספים במרד שמור לעולם הבא. אבל כאן, במרד מול הרומאים שלא היה על רקע רוחני, אלא הרצון להשתחרר מהשלטון וההתעללות הרומית, הפרושים העדיפו להימנע מלהצטרף למרד ככל הניתן.
• הקנאים מאמינים כמו הפרושים בעולם הבא, אבל חושבים שהמלחמה על חירות עם ישראל היא רצון ה'. מכאן שלא רק מלחמה רוחנית על חופש דת מוצדקת, ומכאן שהם מוכנים למסור את נפשם ולמות למען שחרור לאומי. להשקפתם רק ה' צריך לשלוט על עם ישראל, סיסמתם היא "ה' הוא המלך". הם רואים בעצמם ממשיכי החשמונאים ופנחס בן אלעזר הקנאי לה'. זו הכת החשובה ביותר שהכריעה את גורל המרד.
בתקופה בה אנחנו עוסקים בתחילת המרד, לא ברור איזו קבוצה תצליח לגבור, אבל ההתעללות של הנציב הרומי גורמת להמון העם -שהלך בדרך כלל אחרי הפרושים- להימשך אל הקנאים, שדרשו לסלק את הרומאים ולפתוח במרד גלוי.
בשלב זה הקנאים הצליחו במשימתם להצית את אש המרד, על ידי הפסקת הקרבת הקורבן לשלום הקיסר.
הטבח שערכו הקנאים ברומאים שהיו נצורים תחת במבצר בתוך ירושלים, סגר את הגולל על כל ניסיון לפיוס עם רומא. והמרד פרץ במלא עוזו.