קולן של סופרים | הגאון רבי חיים פלאג'י - ספר 'כף החיים'

רבי חיים פלאג'י - כף החיים

מבנה הספר

ספר 'כף החיים' מסודר על סדר היום ובו ל"ו סימנים, בתחילה (סי' א) הביא הרב הנהגות טובות שראוי לאדם לנהוג בהן ובהמשך ערך את סדר היום והלכותיו, בהתחלה (סי' ב) עוסק הרב בענין תפילת ערבית, תיקון חצות וכן הלאה עד לסיום הספר העוסק בסעודות שבת (סי' לו).

בטעם שנקרה שמו של הספר 'כף החיים' כותב הרב (בלשונו המליצית העשירה בה התברך והיא מאפיין בולט בכל אחד מחיבוריו הרבים): "זאת היתה לי, והנה תסובנה, ראה קראתי בשם כף החיים, טועמיה חיים, ראה ויספרה, טעם כעיקר דאוריתא, ריש תורה, כי הקונטריס הקטן הלזה, הנה הוא ללמד לאדם חכמה ומוסר, וללמוד בתורה לשמה, ולעשות רצון אבינו שבשמים. ויען התורה נקראת כף, כדכתיב 'כף אחת' כאמור. ועיקר הלימוד בתורה הוא על מנת לקיים מצוות, דעל ידי זה נקראת לשמה, כדאמרינן בגמרא: זכה ללמוד לשמה על מנת לקיים, נעשה לו סם חיים. ובעבור כן הוא דנקראת התורה 'כף-החיים', אם כן שייך לקרוא לדת'ן (לספרנו, מלשון הדת שלנו י.נ) 'כף החיים' דמדובר בו על קיום המצות ולימוד בתורה לשמה ותוכו רצוף, דבדיק בשמא, תפוס לשון, בתופסם בך בכף, כלישנא דספר יצירה שדכרנו דהמליך אות כף בחיים".

טעם נוסף לשם הספר כותב רבינו בהמשך 'דנתן הקב"ה לפני האדם יצר הטוב ויצר הרע, דהם שתי כפות המשקל, ונתן הבחירה בידו להכריע, או כף החיים או המוות... נאה ויאה בשם יקרא, כף החיים', דהיינו שעל ידי שתשמור לעשות את כל הכתוב בספר זה, יהיה הדבר בחינת ובחרת בחיים.

ועוד כתב רבינו כי את הספר עשה כשהוא קטן הכמות כדי שאפשר יהיה לקחת אותו לכל מקום שהולך אליו האדם, 'והיתה עימו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את השם אלהיו ולשמור את כל מצוותיו'.

מתורתו

• כותב רבינו (סי' א אות ד) שהתרופה לכל היא להיות סבלן ומוחל על עלבונו ולהיות מעביר על מידותיו, וטוב לו מכל סיגופים ותעניות לכפרת נפשו... ומידה טובה כזאת היא מרגלית שאין לה ערך... וצריך שלא ירגיש אפילו בלב את העלבון כלל, כי זה בכלל תועבת ה' כל גבה לב.
• כותב רבינו (סי' ז אות ח) שעל האדם להיזהר שלא לשלוח אף אדם בשליחות למקום אחר עבורו, בין בים ובין ביבשה, כי כל הדרכים בחזקת סכנה ואם ח"ו יארע לשלוחו נזק בגופו וממונו, על האדם המשלח יהיה העוון דאפילו בגרמא חייב בדיני שמים. ומוסיף הרב שכמו כן מזה הוא למד שאם בא אליו אדם ומבקש עצה באיזה מקח וממכר האם לקנות או למכור, הוא עושה כל מה שיוכל כדי להשתמט שלא לגלות דעתו על הין ועל לאו, והסיבה היא כאמור שלפעמים יקרה לו איזה הפסד או נזק ויתלו אותם בדברי הרב שהוא יעץ על כך, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
• בנוגע לציצית, כותב רבינו (סי' י אות יג) שכתבו הקדמונים דכל המעביר הציציות על עיניו כשקורא פרשת ציצית, מובטח לו שלא יבא לידי סימוי עינים.
• כותב רבינו (סי' טו, אות לח) שבעוד האדם כורע הכריעות שבתפילה יכוין שיש לו פחד ויראה מלפניו יתברך, וכשזוקף, יכוין להראות הבטחון שבוטח בה' בכל ענייניו שייטיב אליו, והא בהא תליא כמו שכתוב (משלי יד, כו) "ביראת ה' מבטח עוז".
• רבינו העדיף את קרבת העניים מאשר בעלי הממון והשררה, וכמו שכותב (סי' כח אות ב) שטוב לאדם כשהולך לערבית של ליל שבת שיבחר להתפלל במקום שיש עניים ואומללים כדי שתתקבל תפילתו ברצון, ולא ירדוף במקום אשר עשירי בית והון.

>> למגזין המלא - לחצו כאן