משנתם של חכמים

קולן של סופרים | הגאון רבי חיים פלאג'י - ספר 'כף החיים'

ספרו של הגאון רבי חיים פלאג'י, כף החיים, אוצר בתוכו חידושים והנהגות רבים בתחומים שונים, החל מהלכות קימה בבוקר והנהגות דרך ארץ ועד להלכות הנוגעות לשמירת שבת כהלכתה ופירושי התפילה | במאמר זה נשפוך מעט אור על ספרו זה בפרט ועל דמותו רבת ההוד בכלל | מאמר לרגל יום השנה (יהדות) 

| כיכר השבת |
ציונו של הגר"ח פלאג'י בטורקיה (צילום: נחלת הכלל)

רבי חיים פלאג'י - כף החיים

רבי חיים פלאג'י נולד בי"ט בשבט ה'תקמ"ז (7 בפברואר 1787) באיזמיר, לאביו רבי יעקב ולאמו קאלי קאדין. סבו מצד אמו היה הגאון הנודע רבי יוסף רפאל בן חיים חזן, מחבר הספר "חקרי לב" ולימים הראשון לציון שזכה לכינוי 'השאגת אריה הספרדי'.

בשנת ה'תקס"ז (1807), בהיותו בן 19, נישא לאסתרולה בת יצחק רבי. בשנת ה'תקע"ג (1813) הוסמך ל"החכם השלם" על ידי סבו רבי רפאל יוסף והרב חיים יצחק אלגזי. מתוך כבוד לאביו, סירב לקבל על עצמו תפקידים ציבוריים בחייו ורק בשנת ה'תקפ"ח (1828) החל לכהן כדיין וראש ישיבת "בית יעקב רבי" באיזמיר, בה למד בצעירותו.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

עלייתו לגדולה החלה בשנת ה'תקצ"ז (1837), כאשר מונה לאב בית הדין הגדול באיזמיר, שמנה 45 רבנים. שנה לאחר מכן, בשנת ה'תקצ"ח, נפטרה אשתו אסתרולה כשהגר"ח כואב עד עמקי נשמתו את מות אשת נעוריו. אירוע קשה נוסף שהותיר את השפעתו על הגר"ח פלאג'י אירע בשנת ה'תר"א (1841), כאשר שריפה גדולה כילתה את שכונת היהודים באיזמיר ועמה רבים מכתביו.

בשנת ה'תרט"ו (1855) הגיע הגר"ח למעמד של גדולה כאשר מונה ל"חכם באשי" (רב ראשי) של איזמיר. מינוי זה אושר על ידי הסולטאן עבד אלמג'יד הראשון באישור מלכותי "נישאן", שהעניק לו סמכויות שיפוט נרחבות והפקיד בידיו את הנהגת הקהילה היהודית כולה.

רבי חיים נודע כאוהב שלום ורודף שלום, ופעל רבות לחיזוק האחדות בקהילתו. בשנת ה'תרי"ז, בהגיעו לגיל שבעים, ביקש לעלות לארץ ישראל, אך ראשי הקהילה הפצירו בו להישאר. בי"ז בשבט ה'תרכ"ח (1868), יום לאחר שסיים את ספרו "ברכת מועדיך לחיים", נפטר מהרעלת דם. קודם לכן, בשמחת תורה של אותה שנה, בעת קריאת הפסוק "וימת שם משה", פרץ בבכי, וקהילתו הבינה כי ימיו קרבים לקיצם.

הלווייתו הייתה הלוויה ממלכתית, בהשתתפות אנשי הצבא הטורקי, נציגי השלטונות ונציגי מדינות זרות. הוא נטמן בבית העלמין העתיק באיזמיר, כאשר מצבתו היא היחידה הפונה למזרח, בשונה משאר המצבות הפונות לדרום. דמותו ממשיכה להוות השראה לדורות של לומדים, וספריו מודפסים מחדש עד היום, כשכינויי של הגר"ח מופיע פעמים רבות כ'מרן החבי"ף' (חיים בן יעקב פלאג'י).

מורשתו הספרותית של רבי חיים פלאג'י עשירה ובעלת היקף מיוחד במינו. הוא חיבר כשמונים ספרים, כשכתיבת המוקדמים שבהם החלה כבר בגיל 16. חיבוריו, כאמור, מקיפים תחומים רבים: חיבורים על התנ"ך, על התלמוד, ספרי מדרשים ודרושים, ספרי מוסר, למעלה מעשרים חיבורים הלכתיים, קבלה ושו"ת, ועוד רבים. בין ספריו הנודעים: "כף החיים", "מועד לכל חי", "חיים ביד" ו"נשמת כל חי". מנהגו היה לערוך סעודת מצווה בסיום כתיבת כל ספר ולחלק את הספר ללא כל תמורה.

שער הספר בדפוס ראשון, שאלוניקי תרי"ט (צילום: י.נ)

מבנה הספר

ספר 'כף החיים' מסודר על סדר היום ובו ל"ו סימנים, בתחילה (סי' א) הביא הרב הנהגות טובות שראוי לאדם לנהוג בהן ובהמשך ערך את סדר היום והלכותיו, בהתחלה (סי' ב) עוסק הרב בענין תפילת ערבית, תיקון חצות וכן הלאה עד לסיום הספר העוסק בסעודות שבת (סי' לו).

בטעם שנקרה שמו של הספר 'כף החיים' כותב הרב (בלשונו המליצית העשירה בה התברך והיא מאפיין בולט בכל אחד מחיבוריו הרבים): "זאת היתה לי, והנה תסובנה, ראה קראתי בשם כף החיים, טועמיה חיים, ראה ויספרה, טעם כעיקר דאוריתא, ריש תורה, כי הקונטריס הקטן הלזה, הנה הוא ללמד לאדם חכמה ומוסר, וללמוד בתורה לשמה, ולעשות רצון אבינו שבשמים. ויען התורה נקראת כף, כדכתיב 'כף אחת' כאמור. ועיקר הלימוד בתורה הוא על מנת לקיים מצוות, דעל ידי זה נקראת לשמה, כדאמרינן בגמרא: זכה ללמוד לשמה על מנת לקיים, נעשה לו סם חיים. ובעבור כן הוא דנקראת התורה 'כף-החיים', אם כן שייך לקרוא לדת'ן (לספרנו, מלשון הדת שלנו י.נ) 'כף החיים' דמדובר בו על קיום המצות ולימוד בתורה לשמה ותוכו רצוף, דבדיק בשמא, תפוס לשון, בתופסם בך בכף, כלישנא דספר יצירה שדכרנו דהמליך אות כף בחיים".

טעם נוסף לשם הספר כותב רבינו בהמשך 'דנתן הקב"ה לפני האדם יצר הטוב ויצר הרע, דהם שתי כפות המשקל, ונתן הבחירה בידו להכריע, או כף החיים או המוות... נאה ויאה בשם יקרא, כף החיים', דהיינו שעל ידי שתשמור לעשות את כל הכתוב בספר זה, יהיה הדבר בחינת ובחרת בחיים.

ועוד כתב רבינו כי את הספר עשה כשהוא קטן הכמות כדי שאפשר יהיה לקחת אותו לכל מקום שהולך אליו האדם, 'והיתה עימו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את השם אלהיו ולשמור את כל מצוותיו'.

מתורתו

  • כותב רבינו (סי' א אות ד) שהתרופה לכל היא להיות סבלן ומוחל על עלבונו ולהיות מעביר על מידותיו, וטוב לו מכל סיגופים ותעניות לכפרת נפשו... ומידה טובה כזאת היא מרגלית שאין לה ערך... וצריך שלא ירגיש אפילו בלב את העלבון כלל, כי זה בכלל תועבת ה' כל גבה לב.
  • כותב רבינו (סי' ז אות ח) שעל האדם להיזהר שלא לשלוח אף אדם בשליחות למקום אחר עבורו, בין בים ובין ביבשה, כי כל הדרכים בחזקת סכנה ואם ח"ו יארע לשלוחו נזק בגופו וממונו, על האדם המשלח יהיה העוון דאפילו בגרמא חייב בדיני שמים. ומוסיף הרב שכמו כן מזה הוא למד שאם בא אליו אדם ומבקש עצה באיזה מקח וממכר האם לקנות או למכור, הוא עושה כל מה שיוכל כדי להשתמט שלא לגלות דעתו על הין ועל לאו, והסיבה היא כאמור שלפעמים יקרה לו איזה הפסד או נזק ויתלו אותם בדברי הרב שהוא יעץ על כך, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
  • בנוגע לציצית, כותב רבינו (סי' י אות יג) שכתבו הקדמונים דכל המעביר הציציות על עיניו כשקורא פרשת ציצית, מובטח לו שלא יבא לידי סימוי עינים.
  • כותב רבינו (סי' טו, אות לח) שבעוד האדם כורע הכריעות שבתפילה יכוין שיש לו פחד ויראה מלפניו יתברך, וכשזוקף, יכוין להראות הבטחון שבוטח בה' בכל ענייניו שייטיב אליו, והא בהא תליא כמו שכתוב (משלי יד, כו) "ביראת ה' מבטח עוז".
  • רבינו העדיף את קרבת העניים מאשר בעלי הממון והשררה, וכמו שכותב (סי' כח אות ב) שטוב לאדם כשהולך לערבית של ליל שבת שיבחר להתפלל במקום שיש עניים ואומללים כדי שתתקבל תפילתו ברצון, ולא ירדוף במקום אשר עשירי בית והון.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הכתבה עניינה אותך?

תהילים להצלחת ולרפואת חיילי צה״ל ולהשבת החטופים

-נקראים כעת
-פרקים נקראו
-ספרים נקראו
לקריאת תהילים והוספת שמות לתפילה
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

תוכן שאסור לפספס

תהילים להצלחת ולרפואת חיילי צה״ל ולהשבת החטופים

-נקראים כעת
-פרקים נקראו
-ספרים נקראו
לקריאת תהילים והוספת שמות לתפילה
עכשיו בכותרות