מהי הסיבה של התנגדות גדו"י לקיצור בין הזמנים?

מחלוקת גדולי עולם סביב בין הזמנים בדורות הקודמים

נתחיל עם דברי השל"ה הקדוש שקרא להעלים כליל את המושג "בין הזמנים": "ועיקר הכולל הכל, יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של 'בין הזמנים', לא ייזכר ולא ייפקד. רק כל העתים שווים לטובה. יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שכתוב והגית בו יומם ולילה" (מסכת שבועות).

על דעה זו חלקו הרבה גדולי עולם באותה התקופה ולמעשה היה בין הזמנים, כפי שכתב בעל הספר 'יוסף אומץ', שחי באותה תקופה שאבי מורו היה לומד בספר האלפסי בבין הזמנים ומכאן הסיקו שבאותו תקופה היו הרבה ישיבות שיצאו לבין הזמנים (ספר יוסף אומץ, חלק ב', סדר הלימוד מה קודם)

גם החזו"א סבר שיש לצאת לבין הזמנים, כפי שניתן ללמוד מהסיפור המוכר על בחור שבא לחזו"א זצ"ל להיפרד, לפני שנסע הביתה ל'בין הזמנים', ואמר לו החזון איש זצ"ל, שב'בין הזמנים' ודאי צריך לנוח ולהחליף כח, ולא צריך ללמוד כמו בתוך ה'זמן', אבל לכל הפחות חייב ללמוד כמו 'בעל הבית'.

אנו רואים שבזמן שיגרה גדו"י ראו את הצורך בבין הזמנים כחלק מהמטרה של החלפת כח לקראת הזמן הבא.

הדיון על בין הזמנים בתקופת מלחמה

כעת, בזמן כה קשה של מלחמה, הדעה שיש לבטל את בין הזמנים נסובה סביב שתי נקודות:

הנקודה הראשונה היא העניין של חילול ה', כפי שנחשף כאן בכיכר השבת, לראשונה, על המנהיג הליטאי הגאון רבי דב לנדו שקרא לחזור לישיבות ביום רביעי, בשל ריבוי הגזירות וההכפשות המתרבות כנגד בני הישיבות.

הנקודה השנייה היא בשל העובדה הפשוטה כיהודים מאמינים ש'תורה מגנא ומצלא', במיוחד בתקופה קשה זו שעומדים עלינו לכלותינו.

מנגד, יש הסוברים שאין לבטל את בין הזמנים שכן, יצא שכרו בהפסדו ומטרת בין הזמנים היא לאזור כח ואם יבטלו את בין הזמנים, כח הלימוד ירד בזמן הקרוב.

הוויכוח סביב נושא זה הוא לא מהיום. כבר במלחמת יום הכיפורים בשנת תשל"ד, היה מחלוקת בין גדו"י האם לבטל את בין הזמנים. הסטייפלר זצ"ל רצה לבטל את בין הזמנים ור' חיים שמואלביץ התייחס לזה בשיחתו בהיכל ואמר שכדי שיהיה זמן חזק צריך בין הזמנים שיקדם לו. הוא התאמץ במיוחד להגיע כדי למסור שיחה זו למרות חלישותו והתבטא: "אם נפלתי קמתי, שכך הוא הסדר, קודם הקימה יש נפילה".

ואכן הרב שך אמר שבגלל שקיצצו מימי בין הזמנים, הרגישו כל זמן החורף שהזמן אינו כתיקונו. וכן הורה הרב ש"ך להג"ר שלום כהנביץ שלא יקצרו את בין הזמנים, כדי שהבחורים לא ירגישו כל הזמן שהורידו להם יום מבין הזמנים ולא ירוויחו מזה כלום (בנתיבות ההלכה, עמוד 222).

כלומר, כולם מבינים שכל אדם בכל משימה ובכל תחום צריך הפסקות ומבין שיש מה להתדיין על נושא הרצף. ולפעמים עבודה ברצף מורידה את האפקטיביות והכמות היא על חשבון האיכות.

בעצם, הדיון הוא דיון רציני וגדו"י הביעו דעתם בנושא זה וכפי שאף אחד לא העז לחלוק על גדו"י בדורות קודמים, כך ראוי שגם בדור זה נבין שזוהי מחלוקת מהותית בין גדולי ישראל המביעים דעת תורה וזה לא עניין פוליטי.

(בעניין הסבר דעת גדו"י- מקווה שגירדתי את קצה דעתם והוא רחום יכפר עוון וכו')