חודש אלול מהותו זמן של סיעתא דשמיא. יש שחושבים שזה ימי דין, אבל באמת זה ימי רצון ורחמים. וכדדרשו חז"ל "אני לדודי ודודי לי" שזה זמן שקרובים ל-ד' ואפשר לחזור בתשובה.
השנה הישיבה מתחילה את השנה השלישית לייסודה, וב"ה זכינו שיש בישיבה רבנים טובים, ורמה גבוהה בלימוד, אבל צריך לדעת שהעיקר השאיפה זה שיהיה עריבות ומתיקות לתורה, וכן מצינו בברכה"ת שהעיקר מה שמבקשים זה "והערב נא". וכן צריך להקפיד מאד על עניינים שבין אדם לחבירו, וכדכתב ר' יונה שאין התורה שוכנת באדם הפגום במידותיו.
כתוב בקהלת "טוב אחרית דבר מראשיתו" ודרשו חז"ל שכל כח האחרית זה רק אם כח הראשית שהיתה טובה.
כשמשקיעים בראשית אז גם האחרית יהיה טוב, כמו בניין שנבנה על יסודות, שרק אם היסודות טובים וחזקים אז הבניין נבנה בצורה טובה וחזקה. עכשיו מתחילים שנה חדשה צריך להתחיל עכשיו בלי פשרות, שאלול יהיה קודש ל-ד'. הן בתפילות והן בהקפדה על שמירת הסדרים, וכך כל השנה יהיה טוב. אמרנו היום במזמור לדוד ד' אורי וכו' "אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי" וכו' וכתוב במדרש תהילים שאמר ה' לדוד אתה אומר "אחת שאלתי" ואתה מוסיף עליהם עוד בקשות 'אל תסתר פניךממני וכו' כי יצפנני בסוכו וכו'. אמר דוד לקב"ה ממך למדתי, שאף אתה אָמַרְתָּ "מה ד' אלוקיך דורש מעמך כי אם ליראה" ואח"כ אתה מוסיף "ולדבקה בו ולשמור מצוותיו" וכו'. ובאמת זה עדיין תמוה כיצד הוא מוסיף על בקשתו עוד בקשות אחרי שאמר אחת.
אלא מה שרואים כאן שיש בקשה "אחת" שכוללת את הכל, שמה שמבקש דוד ירא"ש ואמונה ובטחון זה הכל כלול ב"שבתי בבית ד' ", שילמד בלי מפריעים ומעכבים. כי כשלומדים צריך שלא יהיה עיסוקים אחרים לכל מיני דברים, אלא להיות רק בבית ד', ועי"ז שבאמת יש שאיפה רק לתורה זוכים לקבל את כל הבקשות האחרות. וכעת שאנחנו בראשית הדרך צריך לזכור שההצלחה תלויה ב'שבתי בבית ד' שהיה קביעות וחיבור לבית מדרש. ושיהיה קביעות בשמירת סדרים ושמיעת שיעורים, ורק כך מצליחים. יש כאלו בעלי כשרונות גדולים שהיה בכוחם לצאת ת"ח גדולים, אבל הם הרגישו שהם גדולים ולמדנים מספיק ויכולים לעשות 'שטיקים' בשמירת הזמנים ובסדרים ובסוף לא יצא מהם כלום.
הישיבה זה לא סתם שטיבל שמתקבצים ללמוד שם, אלא עוד מקום של מסירת התורה, ולכן אסור לשנות מצורת הישיבה. והימים האלו נותנים
אפשרות לכ"א להגיע לדרגות גבוהות, שהקב"ה יעזור שנתעלה ונזכה לחזות בנועם ד' בתורה, תפילה, ומידות טובות.
"ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים"
(כא, יג) מבואר בזוה"ק דירח ימים הוא חודש אלול וזה בא לרמז על כנסת ישראל שאלול הוא זמן של תשובה, התעוררות ובכי
לחזרה בתשובה. והנה הבכיה של אשה זו היא לחזור לאביה ולאמה, ולפי זה מבואר שגם הענין המיוחס לחודש אלול הוא בכי שעניינו חזרה לאבא ואמא (והוא מיוסד על הגמרא בברכות (לה:), כי "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואמו וגו', ואין אביו אלא הקב"ה, שנאמר, הלא הוא אביך
קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל, שנאמר, שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך).
ונראה ביאור הדברים, על פי מה שכתב המבי"ט ב'בית אלוקים': "חקרנו על גדר התשובה ומצאנוהו נכון והיא קריבה לד' יתברך מריחוק החטא", ומבואר שעיקר עניינה
של התשובה הוא לשוב ולהתקרב ממה שנתרחקנו מד' יתברך על ידי החטא, וכך הוא גם לשון הרמב"ם בהלכות תשובה, "אמש היה מרוחק", דהחטא מרחיק את האדם מהקב"ה, ועל ידי התשובה הוא שב וחוזר אליו יתברך, וזהו הענין שרמזה התורה את חודש אלול בבכי של חזרה ושיבה לאביה ואמה, כיון שזה מעיקר גדרה של התשובה לשוב לד' יתברך מריחוק החטא.
וזה מרומז גם כן במה שדרשו "אני לדודי ודודי לי", כי עניינו של חודש אלול הוא לחזור לשוב ולהתקרב לדודי ואז יתקרב דודי לי.