עמוד האש | ההיסטוריה של אחד מסמלי לימוד התורה הגדולים - הסטנדר

סטנדר, מי לא מכיר? אותו משטח אלכסוני שבצורתו הבסיסית עומד על רגלי עץ או מתכת שנמצא כמעט בכל בית כנסת, בית מדרש או היכל ישיבה, אבל למרות הפשטות הוא נושא על עצמו מאות ואלפי שעות תפילה וריתחא דאורייתא.

האזכורים המוקדמים ביותר של הסטנדר הם בהקשר מפתיע, פסקי הלכה.

נידון אחד, וככל הנראה המוקדם ביותר, נמצא בשו''ת משאת בנימין לרבי בנימין אהרן סלניק מתלמידי הרמ''א (סימן ד') שם התלוננו בניו של אדם שזה עתה נפטר כי בעקבות זה שהעמידו מנורה בקירוב מקום לאיפה שישב אביהם בבית הכנסת, הם לא יכולים להעמיד את הסטנדר בתפילת שמונה עשרה במרחק שיאפשר להם לפסוע ג' פסיעות בסיום התפילה (המסקנה להלכה היתה כי הדין עם הציבור).

איזכור נוסף של הסטנדר נמצא בפירוש הט''ז להלכות בית הכנסת (סימן קנ''א אות ג') שם כותב הט''ז בנוגע לאיסור לנתוץ מבנה בית הכנסת ''אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהי' שם גומא אע"פ שהיא לו לצורך אסור ע"כ יש ליזהר באות' שעושין דף שקורין שטענד"ר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי'', כוונת הט''ז היא שבזמנם היו מחברים את הלוח שעליו מניחים את הספר אל הקיר ולצורך כך היו עושים חור בקיר, דעת הט''ז היתה שיש בזה משום נתיצת בית הכנסת ועל כן יש לאסור.

גם בקהילות הספרדיות היה שימוש בסטנדר, אפשר לראות זאת בדיונים הלכתיים של רבני ספרד כדוגמת הדיון בשו''ת מגן גיבורים (סימן פ''ט) לרבי דניאל אישטרושה מרבני סלוניקי, גם שם הנידון היה על מקומו של הסטנדר ועל כך שהוא מפריע למתפלל היושב מלפנים לפסוע ג' פסיעות בסיום תפילת שמונה עשרה.

מנהג נוסף שהיה מתקיים מפעם לפעם הוא השימוש בסטנדר לצורך בניית ארון קבורה, למשל מסופר על רבי שמואל רוזנברג שהיה אב''ד אונסדורף (נפטר בשנת תרע''ט) ומתלמידי הכתב סופר אשר 'עשו לו ארון עץ מן השולחן ושטענדער שלמד עליו' (ש''ח דייטש,תולדות שמואל עמ' קנג). 

הסטנדר אף הותאם בצורתו כדי לאפשר למידה ממושכת. על הסבא מנובהרדוק מסופר כי "בתקופת הבדידות שלו כשהתגורר בבית קטן ביער סגור ומסוגר מובדל ופרוש מן העולם, סידר לעצמו את עמוד - הלימוד במדה גבוהה מאד, שהגיע עד אפו. וכוונתו היתה שבלמודו בלילות יצטרך להזדקף על בהונות רגליו", (מאורות הגדולים עמוד קל"ז).

אכן, לסטנדר ישנם יתרונות רוחניים הנראים לעין, הוא מאפשר לימוד בצורה נוחה, בין בישיבה ובין בעמידה ומשלב איתו את הוד הקדומים של דורות רבים שעסקו בתורה על גבו במסירות נפש שנותן ללימוד כולו טעם יהודי אותנטי, אך מה בדבר מעלות בריאותיות? כמובן שהתורה היא סם חיים ועצם לימודה מאריך ימיו של אדם, אך במקרה של הסטנדר ישנם אף השפעות פיזיות  בצורת הלימוד עצמה.

בספרו של ר' מיכאל קאופמן 'השומר גופי אנוכי' (מוסד הרב קוק, ירושלים תשע''ט) נכתב כי לימוד בעמידה, צורה המתאפשרת בעיקר עם סטנדר, ישנן יתרונות בריאותיים מובהקים. בין היתר כתב (שם עמ' 115) כי בכך שאדם מפחית את שעות הישיבה שלו, אפילו רק בלהחליף 10% מהזמן שהוא רגיל לשבת בלימוד בעמידה מול הסטנדר, רק השינוי הזה יכול להביא לויסות של לחץ הדם, להפחתה בהשמנה, להפחית סיכון למחלות לב וסוכרת וחיזוק השרירים והעצמות!.

אך לא תמיד כך הם פני הדברים, לפעמים הסטנדר גם יכול להרוג… כאמור, הסטנדר קיים כבר שנים רבות ואף משמש להבדיל כמעמד לספר בצורות שונות אף בנצרות ובאסלאם, אך מה? ההבדל הוא גדול… לפני זמן לא רב התפרסמה ידיעה כי המשטרה פענחה מקרה בו נמצא במסגד בטמרה אדם ללא רוח חיים כשניכר שהוא נהרג בידי אדם אחר, לאחר חקירה של כמה שבועות מצאה המשטרה את כלי המשחית בו נתבצעה ההריגה, מסתבר שהיה זה 'סטנדר' שולחני המשמש כמעמד לספרים במסגד, על מקרה כגון דא ניתן להמליץ את דברי רבי יהושע בן לוי ביומא (עב ב) 'מאי דכתיב (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה'.

עם השנים הסטנדר לבש צורות שונות בהתאמה לדרישות הלומדים, אם בעבר הסטנדר היה לוח המחובר לקיר או העומד על רגליים כפי מה שמוכר לנו היום, כיום אפשר למצוא סטנדר 'שולחני' נטול רגליים אשר משמש כהגבהה לספרים שעל השולחן, סטנדר מתכוונן, סטנדר מוגבה לפי מידה המיועד למגידי שיעורים ועוד ועוד.

אחד הסיפורים המרתקים בנוגע לסטנדר הוא סיפור הגעת הסטנדר לישיבת מיר בשנגחאי בשנות המלחמה. כשהגיעו שלוש מאות הבחורים של ישיבת מיר לאחר שברחו מהאש הנוראה שסערה באירופה הם מצאו במקום בית מדרש מפואר המותאם למידת הישיבה ושכלל אף חדר אוכל מסודר, הדבר היה לפלא והשתלשלות המעשה כך היא: באותה התקופה היה יהודי ממוצא פולני שזכה לעשירות מופלגת והתגורר לצורך מסחרו ביפן, הוא החליטו באחד הימים כי ליהודי יפן ישנה הזכות לבית כנסת גדול ומרשים על אף היותם מיעוט, את הבית כנסת הוא לא מיקם באזור בו גרו היהודים אלא במרכזה של העיר שנגחאי שם היה משכנו שלו בדרך כלל.

מטבע הדברים המקום היה עומד שומם ברוב הימים ורק בשבתות היו שוכרים עשרה יהודים שיקיימו תפילות במקום. אל בית הכנסת הוא צריף חדר רחב נוסף, אותו ייעד לשמחות שיהיו במקום, בין השיכלולים הרבים שצייד אותו עשיר את האולם הוסיף לו גם חיבור לגז לבישול, דבר נדיר באותן הימים. כשהגיעו תלמידי הישיבה לשנגחאי מצאו מקום העומד מוכן וממתין אך לבואם שלהם, ממש 'ברוך שמסר עולמו לשומרים'. אך דא עקא, אין סטנדרים! מה יעשו הבחורים שהורגלו ללמוד אך ורק עם סטנדרים? הבטיחום ר' חיים שמולאביץ זצ"ל, ראש הישיבה המיתולוגי, ור' יחזקאל לוינשטין זצ"ל, מגדולי המשגיחים שקמו לעולם התורה, כי 'יהיו סטנדרים!'.

בשנגחאי התגוררה משפחה עשירה שלצרכיה החזיקה נגר פרטי, פנה אליהם ראש הישיבה בבקשה שיכינו עבורם סטנדר, הנגר, שמעולם לא ראה סטנדר קודם לכן, התקשה בעשיית המלאכה. לשם כך נשלחו אליו שני בחורים (יש הטוענים כי היה זה ר' חצקל עצמו) והם תיארו לו כיצד אמור להראות סטנדר, הבין הנגר ובנה להם 300 סטנדרים לצרכם. וכך הגיע הסטנדר גם לשנגחאי ולא פסקה ישיבה מאבותינו (את המעשה סיפר המגיד הנודע ר' ראובן קרלינשטין זצ''ל).

>> למגזין המלא - לחצו כאן

עתה, כשנשב בבית המדרש ולפנינו סטנדר, נוכל לעלות למול עינינו את רבבות הלומדים שקדמו לנו אשר עמלו בתורה ועמדו בתפילה במשך כל ימיהם למול הסטנדר הזה, ועתה, לאחר ההתבוננות הזאת נוכל להבין שאנחנו עוד חוליה בשרשרת הזהב הארוכה של עוסקי התורה במסירות נפש בעם ישראל.