פרשת ראה נקראת תמיד בשבת שבה מברכים את ראש חודש אלול, הפרשה עוסקת גם בחטאים חמורים כגון אנשי עיר הנידחת – עליהם אמר הכתוב ״הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב… ואת כל שללה תקבוץ… ושרפת באש", ונדמה שאין לה תקנה כלל ועיקר.
הרמב"ם פוסק – ש״אם חזרו ועשו תשובה, מוטב״. חידוש זה אפילו הפתיע את הראב"ד שכותב על המקום - ״לא מצאתי תשובה מועלת אחר התראה ומעשה״.
אך לא צריך ללכת רחוק לעיר הנידחת יש פעמים שהתשובה לאחר המעשה קשה עד בלתי אפשרית.
אנא מתניתא ידענא
וכך סיפר הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ"ל:
מנהל ישיבת ראדין, רבי צבי הירש לוינזון זצ"ל, חתן ה"חפץ חיים" זצ"ל, בא לחותנו וסיפר לו כי ישנו בישיבה בחור שסרח, ואמר לו הח"ח זצ"ל שאין להוציאו מהישיבה. וגם שבסוף עוד יהיה רב בישראל ואכן הגר"א לאפיאן זצ"ל העיד כי הוא הכיר את אותו בחור, ונעשה אחר כך רב מפורסם בחו"ל.
חלפו שבועיים והנה באה אשה בעלת אכסניה שבה התאכסנו מספר בחורים מהישיבה, וסיפרה להח"ח זצ"ל כי אחד מהבחורים התריס והתחצף כנגדה. לאחר בירור, ציווה הח"ח זצ"ל לחתנו רבי צבי, שיסלק את הבחור מיד מהישיבה ! שאלו חתנו רבי צבי זצ"ל: הרי לפני כמה ימים אמר רבינו בקשר לבחור שנכשל שיניחוהו, ומאי נפ"מ?
השיב לו הח"ח: "אנא מתניתא ידענא". חז"ל אמרו באבות [פ"ה מ"כ]: "עז פנים לגיהנום". ויש להבין אם אותו חצוף עבר עבירה ולא עשה תשובה, אם כן על כל עבירה יש גיהנום, ולמה דווקא 'עז פנים לגיהנום', וגם חזר בתשובה, הרי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וגם עז פנים בכלל? אלא הביאור הוא: ודאי על כל העבירות אם שב בתשובה מוחלין לו. אך מי שהוא "עז פנים" חזקה עליו שלא יעשה תשובה, ולכן נחרץ משפטו ישר לגיהנם.
לכן פסקתי, סיים החפץ חיים, שאותו בחור שהתחצף יסלקוהו מהישיבה. ואכן כך היה בסופו של דבר, אותו בחור יצא לתרבות רעה...